101
דהנה בלשון זו מוסיף שני דברים שלא נאמרו לפנ"ז: א) דמזבח של ביטול "איז נאָך קיין זאַך ניט", היינו, שעיקר הענין אינו מה שעושה את עצמו "מזבח של ביטול" (שזה לחוד "איז נאָך קיין זאַך ניט"), אלא מה שזובח עליו "את עולותיך ואת שלמיך"44. ב) בזה גופא מדייק כאן "עליות ושלימות" סתם (ולא כדלעיל "עולותיך, דיינע עליות, שלמיך דיינע שלימות"). ויש לומר החידוש בזה, דלא זו בלבד שנרגש אצלו שבכל עבודתו לא נעשה עלי' בו, ולא נעשה שלימות אצלו, אלא שאין כאן עלי' ושלימות כלל, לפי שחדור בביטול ד"העדר", "אין עוד".
ובסגנון פשוט יותר: העבודה בכל עניני תומ"צ צ"ל בלי הרגשת המציאות שלו, היינו, שאין זה באופן שהוא הלומד תורה ומקיים מצוות, כי אם ע"ד "מנפשי' כרע"45, שקיום התומ"צ נעשה (כמו) מאליו, בלי המציאות שלו46. כלומר: כל עבודתו בתומ"צ היא רק שיתמלא רצון העליון, ולא איכפת לי' שדוקא הוא יהי' המקיים רצונו של הקב"ה47, כי לא מורגשת מציאותו (גם לא כאדם המקיים רצונו ית'), והדבר הקיים אצלו הוא רק — רצונו של הקב"ה.
(משיחת מוצש"ק, י' שבט תשכ"א)
הערות
- 44. וראה ס' השיחות שם, דכאשר חזר כ"ק מו"ח אדמו"ר על תורה זו, שאל אותו א' מן המסובים: "אחרי כי המזבח הוא מעפר וביטול, מה ענין זביחת העליות והשלימות"? וענהו כ"ק מו"ח אדמו"ר: "יש אופן אשר בכלל הוא בבחי' ביטול, אמנם כשמחדש חידוש טוב בתורה דערהערט ער דאָס, והיינו כי המדובר הוא אודות עליות ושלימות אמיתיות וזה צריכים לזבוח. וענין גאוה און גס הרוח האָט זיך ניט גערעדט".
- 45. ראה ירושלמי ברכות פ"ב סה"ד, הובא בתוס' שבת קיח, סע"ב. ועוד.
- 46. ראה בארוכה סה"ש תשמ"ט ח"ב ע' 705 ואילך.
- 47. ראה ביאוה"ז לאדמו"ר האמצעי פקודי (נט, ג), ולהצ"צ שם (ע' שי).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.