99

מעכשיו אינה "כדמות שמשיי", הביטול באופן ד"שמשיי המשמשין לפני", מרכבה העליונה, אלא למעלה מזה, ביטול בתכלית, "אין עוד".

ה. והנה מעין חילוק הנ"ל ישנו גם עכשיו (לאחרי מ"ת) בעבודת האדם, והוא ההפרש בין הביטול כאשר האדם מקיים מצות הקב"ה, והביטול בלימוד התורה, כפי שמבאר אדה"ז³², שאדם המקיים מצות הרי הוא "כעבד המקיים מצות המלך ועושה דבריו", אבל בלימוד התורה ה"ה "בחי' מלך", כמאמר מאן מלכי רבנן³³, כי דברי תורה שמוציא מפיו³⁴ הרי הם דבר ה' ממש, וכמ"ש³⁵ "ואשים דברי בפיך, דברי ממש, כי דבר ה' זו הלכה³⁶, היא היא הנגלית בו והיא המדברת מתוך גרונו".

והיינו דאף שבכדי שלימוד התורה יהי' כדבעי ובפרט באופן כזה — שהוא דבר ה' ממש — ה"ז כאשר האדם מכניע עצמו, מ"מ הרי עבודת האדם בזה אינה אלא הכנה וכלי, דע"י "ונפשי כעפר לכל תהי'" נעשה "פתח לבי בתורתך"³⁷, אבל הביטול באופן ד"ואשים דברי בפיך" נמשך מצד התורה עצמה.

וזהו מה שענין הנ"ל דשלילה וביטול המציאות נאמר בלשון של ציווי ומצוה — "אתם ראיתם כי מן השמים גו' לא תעשון אתי", להורות, שאין הביטול דבר בפ"ע הבא ומסתעף מהגילוי דמ"ת, אלא הוא קשור עם עשה"ד, התורה שניתנה במ"ת.

ו. ועפ"ז יובן מה שאדה"ז מפרש שעיקר הביטול הוא מ"ש "לא תעשון אתי" ולא "מזבח אדמה תעשה לי וזבחת עליו", כפי' כמה מפרשי התורה³⁸ ד"מזבח אדמה תעשה לי" מורה על ההכנעה, כי לפירושם הביטול הוא ההכנעה והביטול מצד פעולת האדם, וענין זה הוא הקדמה והכנה לתורה, ובלי זה הוא מנגד לה' ולתורתו, כמחז"ל "אין אני והוא יכולים לדור"³⁹, "לא תמצא בגסי רוח כו'"⁴⁰ (וכפי שמפרשים⁴¹ דזהו ההמשך להכתוב שלפנ"ז "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם, כי רם ה' ושפל יראה⁴², ואע"פ ששכינתי בשמים מ"מ ממכון שבתי דברתי עמכם וזה מופת שאין חפץ לה' ברמי הקומה לפיכך לא תעשון אתי אלקי כסף וגו' וזה ציווי על המזבח שלא יעשנו מכסף וזהב כי אם מזבח אדמה תעשה לי המורה על גדר הענוה").

אבל לפי פירוש אדה"ז הביטול הוא מצד התורה, שהיא פועלת ביטול בתכלית, גדר "העדר", ולכן מפרשו בלשון "לא תעשון אתי" המדגיש שאין שום מציאות (אפילו בדרך אתי, "את" הטפל).

ז. והנה גם בפירוש "מזבח אדמה תעשה לי" מפרש אדה"ז בעומק יותר, שאינו רק ציווי על הכנעה וענוה כדי להיות ראוי לקבל ציווי וכיו"ב, אלא הוא בעומק יותר, הבא כתוצאה מביטול