97

לידי ביטוי כללות הענין דמ"ת, כדלקמן.

ב. והביאור בזה:

הפסוק הראשון שנאמר בתורה אחר מ"ת הוא¹³ "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר. . וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק", שבמ"ת נעשה בישראל ביטול גמור [ועוד זאת, בעת מ"ת נעשה ביטול בבריאה כולה, כמרז"ל¹⁴ "כשנתן הקב"ה את התורה צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה אופנים לא עפו שרפים לא אמרו קדוש קדוש הים לא נזדעזע הבריות לא דברו אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול אנכי ה"א כו' כשדבר הקב"ה על הר סיני השתיק כל העולם כדי שידעו הבריות שאין חוץ ממנו", והיינו שמ"ת עשה ביטול לא רק בישראל אלא בכל הבריאה כולה].

ומשמעות הענין, שבמ"ת היו שני ענינים: א) שישראל קיבלו את התורה והמצוות, ב) הביטול שנעשה בישראל (ובכל הבריאה כולה). ושניהם באים משני הענינים שהיו במ"ת: א) הקולות וברקים כו' וכללות גילוי השכינה וכל המרכבה עשה ביטול בישראל (ובכל הבריאה כולה), ב) דבר ה' בעשה"ד, הוא נתינת התורה ומצוותי' לישראל.

כלומר: במתן תורה היתה התגלות אלקית, שפעלה הכרה והרגשה בכל הנבראים (ובפרט בישראל) שאין מציאות בפ"ע כלל ולא נמצאו אלא מאמיתת המצאו¹⁵. ונוסף לזה הי' ענין אמירת עשרת הדברות ונתינת תורה לישראל. ולפי פשוטו הם שני ענינים ושונים.

וזהו החידוש בהדיבור לאחר מתן תורה — "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי" — ששני ענינים אלה אינם שני דברים שונים¹⁶, אלא תוכנו של מתן תורה הוא ביטול מציאות האדם, שירגיש ויכיר אשר "לא תעשון אתי", שאין שום מציאות "אתי".

ג. ההסברה בזה:

בגדרו של רגש הביטול שבאדם יש בכללות ב' אופנים¹⁷: א) שהאדם מכניע ומשפיל א"ע, ובזה גופא אפשר שההכנעה שלו היא רק בפרט אחד או כמה, או שמכניע ומבטל א"ע לגמרי, כביטול עבד לגבי אדונו, שמכניע ומבטל א"ע לגמרי כלפי אדונו, לשמוע לקולו לכל אשר יצונו. ב) ע"י גילוי נעלה ביותר נעשה הביטול בדרך ממילא, ובדוגמת ביטול אדם פשוט לגבי חכם גדול, שאין זה באופן שהאיש פשוט מבטל ומכניע את עצמו¹⁸, אלא שמציאותו מתבטלת בדרך ממילא לפני גודל מעלת החכם.

והיתרון באופן הב' לגבי האופן הא' הוא בשנים: (א) באופן הא' הביטול הוא מצד המתבטל, ובמילא מובן, אשר (ב) גם לאחרי שמבטל א"ע, גם כשהוא בטל בכל פרטיו, עדיין נשאר הוא מציאות כעבד הבטל לפני אדונו; משא"כ באופן