96

שיחה ג

א. בסוף פרשתנו מספר הכתוב, שלאחרי מתן תורה אמר הקב"ה למשה¹ "כה תאמר אל בני ישראל אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לא תעשון אתי אלקי כסף ואלקי זהב לא תעשו לכם".

וכתב הרמב"ן² בפירוש הדברים "אחרי שראיתם בעיניכם כי מן השמים דברתי עמכם ואני הוא האדון בשמים ובארץ אל תשתתפו³ עמי אלקי כסף ואלקי זהב כי אין לכם צורך אתי אל עזר אחר", ומפרש⁴ תוכן ב' האזהרות שבכתוב "לא תעשון אתי אלקי כסף גו' לא תעשו לכם" ש"הזהיר מן האמונה בהם וחזר והזהיר מן העשי' לבדה כענין ופסל⁵ ומצבה לא תקימו לכם"⁶.

וכבר הקשו במפרשים⁷ על הרמב"ן, שדוחק לומר שבא להזהיר מן האמונה באלקה אחר (שהרי כבר נאמר בעשה"ד "לא יהי' לך גו'"⁸), וכתבו⁷ פירוש אחר, שכאן בא "לצוותם שעם האמנה באלקותו לא ישימו בתפילותיהם אמצעיים בינם לבין אלקיהם ולא יעשו צורות להוריד שפע הכוכבים להצליח קנינם יען וביען אינם צריכין אליהם לפי שאלקים קרובים אליהם בכל קראם אותו והוא ישמעם ויענם לא על ידי מלאך ולא על ידי כוכב ואמצעי אחר שיבקש עליהם. . והביא ראי' מהמעמד הנבחר ששמעו מהשם ית' עשרת הדברות מבלי שום אמצעי בינו לבינם ולכן לא יעשו אתו כלומר להיות אמצעיים בינו לבינם אלקי כסף ואלקי זהב והם הטלסמאות שהיו עושים הקדמונים להוריד רוחניות הכוכבים להצלחת הדברים המדומים, ואמר לא תעשון אתי וחזר לומר לא תעשו לכם להגיד שהוא בלתי ראוי מצדו ומצדם, אם מצדו כי הוא מן השמים דבר עמכם בלי אמצעי⁹, ואם מצדם שהם מהשגחתו והנהגתו יתברך אינם מהנהגת המערכות השמימיות".

ודורש ביאור, שגם על עשיית אמצעי, לכאורה, אין צורך להזהירם תיכף לאחרי מ"ת, שהרי ענין זה הוא ג"כ בגדר ע"ז, וכפי שהאריך הרמב"ם בהל' ע"ז¹⁰, ובמ"ת ראו כל ישראל "כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו — וראו שהוא יחידי"¹¹, דאין עוד שום מציאות מלבדו ית'. ואיך יעלה על דעתם לעשות אמצעי בינם לבין אלקיהם¹²?

ונראה לפרש, שהציווי ד"לא תעשון אתי" אינו (רק) אזהרה פרטית (על ע"ז או שיתוף או אמצעי וכיו"ב), אלא בו בא