87

ריצוי ושכר על שמירת התורה, "והייתם לי סגולה גו' ממלכת כהנים גו'" (כפרש"י ד"ממלכת כהנים" היינו "שרים").

ועכצ"ל דמ"ש רש"י על "ותגיד לבני ישראל", "עונשין ודקדוקין פרש לזכרים", היינו שמשה הי' צריך לפרט ולפרש אותם אף שלא נתפרשו בדברי השם כאן — ותמוה איך מתאים זה עם פרש"י על "אלה הדברים" — "לא פחות ולא יותר", שאין לו למשה להוסיף כלום על דברי ה' (אפילו לא בתור "דברי עצמו" כנ"ל)?

יש מפרשים⁷ המחלקים הכתובים, "שלנשים אמר אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים וגו' וכל זה לשון רכה עד כי לי כל הארץ, ואח"כ חזר פניו לזכרים ואמר להם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, פירוש ככהנים משרתים לפני ה' כל היום וגוי קדוש פרושים מעריות ומכל עבירות"⁸ [ועפ"ז מבארים מ"ש "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל", ש"אלה⁸ הדברים האחרונים שהם ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש תדבר אל בני ישראל (האנשים)"].

אבל פירוש זה קשה ליישבו בפרש"י (פשוטו של מקרא), שמלבד זאת שלפי פשוטו מ"ש "אלה הדברים אשר תדבר אל בני ישראל" הכוונה לכל ישראל, הן אנשים והן נשים [והרי לפרש"י כוונת הכתוב "אלה הדברים גו'" היא להזהיר "לא פחות ולא יותר" — ולא שדיבורים אלה האחרונים הם רק לאנשים. ועוד, לפירושם הרי האזהרה ד"לא פחות ולא יותר" היא רק בנוגע לאנשים!], ועוד זאת, שלפי פרש"י פירוש "ממלכת כהנים" כאן אינו "משרתים" אלא "שרים" (כנ"ל) — הרי עדיין לא מתורץ מ"ש רש"י "עונשין ודקדוקין פרש לזכרים" (כנ"ל), דהרי אין בכתובים אלה שום עונשין ודקדוקין, וכיון שמשה הוזהר "לא פחות ולא יותר", איך הי' יכול לפרש העונשין והדקדוקין?

ג. גם צ"ע: לאחרי הפסוקים הנ"ל מסופר⁹ "ויבא משה ויקרא לזקני העם וישם לפניהם את כל הדברים האלה אשר צוהו ה'", ולכאורה תמוה¹⁰, הרי משה נצטווה "כה תאמר לבית יעקב ותגיד לבני ישראל" וכפרש"י שהי' צריך לדבר אל הנשים תחילה בלשון רכה, ואח"כ אל האנשים "דברים הקשין כגידין" — וא"כ איך נתקיים ציווי ה' בקריאת זקני ישראל ושימת דברי השם לפניהם?

במכילתא שם איתא "מגיד שמשה חלק כבוד לזקנים", ובפשטות כוונת המכילתא לתרץ קושיא זו [וכמבואר במפרשים¹¹ שלפי המכילתא אין הכוונה שמשה מסר להם דברי השם, אלא שדיבר לנשים ולאנשים¹² בנוכחות הזקנים¹³, כדי לחלוק להם כבוד, וזהו דיוק לשון הכתוב "וישם לפניהם את כל הדברים גו'", ולא נאמר שדיבר אליהם].

אבל בפרש"י סתם ולא פירש כלום¹⁴,