81

הערות

1. 33. ראה ברכות מט, ב. וראה שו"ת הרשב"א ח"א סתרי"ד. שו"ת צ"צ או"ח סל"ו ד"ה והנה (לענין אכילת פת בשבת). [בנוגע לחיוב אכילת פת ביו"ט אם הוא מדין שמחה או מדין עונג — ראה רא"ש ברכות פ"ז סכ"ג. מעדני יו"ט שם אות ז. שו"ע אדה"ז או"ח סקפ"ח ס"י. ובסי' תקכט ס"ג "איזהו עונג זה שאמרו חכמים כו'". שו"ת רעק"א ס"א ובהשמטות לשם. ועוד. ואכ"מ].
2. 34. ראה נחלת יעקב שבהערה 15.
3. 35. ולכאורה כן משמע ברמב"ם הל' שבת שם, שהוסיף "וכן בימים טובים" (ודוחק לומר דקאי רק על עיקר הדין דשתיית יין ובציעת הפת בימים טובים ולא על גדרו). וצ"ע הא דהשמיט אדה"ז הדין דלחם משנה בהל' י"ט בסי' תקכט שהביאו המחבר בשו"ע שם ס"א[ednref_19_*], אף שהזכירו אדה"ז כמ"פ בשו"ע שלו (סקס"ז ס"ג. סרד"ע ס"ב. סתע"ג סכ"ד. סתע"ה ס"ג — ומפרש שם "אע"פ שבכל יו"ט חייב האדם לבצוע על לחם משנה כמו שית' בסימן תקכט"[ednref_20_**]). ואכ"מ.
4. 36. וי"ל שבזה תלוי ג"כ אם ישנו חיוב ג' סעודות גם ביו"ט כמו בשבת — ראה טור או"ח סתקכ"ט בדעת הרמב"ם הל' שבת שם. כלבו הל' יו"ט (סנ"ח). וראה מושב זקנים עה"ת (לבעה"ת) פרשתנו כאן. [edn_19_*] בשו"ע שם "וחייב לבצוע על שתי ככרות ולקבוע כל סעודה על היין", ואולי משנה בשו"ע הסדר מלשון הרמב"ם כי ס"ל שחיוב לחם משנה (ביו"ט) הוא רק מדין בציעת הפת ולא מדין סעודה. [edn_20_**] בכמה דפוסים "תק"ח", אבל בדפוס ראשון (שקלאוו, תקע"ד) "תקכ"ט".