ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך לובשלחשיחה ג79

79

שלימה" בו היא לחם משנה, ולכן צ"ל בציעת הפת על לחם משנה²⁰.

ויש לומר נפק"מ בפשטות בין שני האופנים: אם הוא דין בבציעת הפת, ה"ז נוגע רק בעת הברכה ובציעת הפת²⁰, משא"כ אם זה גדר בחשיבות הסעודה, ה"ז נוגע לכל הסעודה, ולכן צריך שיהיו שני הלחמים על השולחן במשך הסעודה, ומצוה (מן המובחר) לאכול משניהם²¹.

ועפ"ז יש לומר, דמ"ש הרמב"ם דין זה ב"פ, בהל' ברכות ובהל' שבת, הוא משום שס"ל דתרווייהו איתנהו בי', שיש שני הגדרים בחיוב לחם משנה, הן מדין בציעת הפת והן מדין הלכות סעודת שבת (ויו"ט).

וזהו החילוק בין שתי ההלכות ברמב"ם: בהלכות ברכות הביא החיוב דלחם משנה בהמשך לדיני בציעת הפת, דהתחלת ההלכה היא "מצוה מן המובחר לבצוע ככר שלימה, אם היתה שם שלימה של שעורים ופרוסה של חטים מניח שלימה בתוך פרוסה ובוצע משתיהן כדי שיבצע מחטים ומשלימה", ובהמשך לזה מביא "בשבתות ובימים טובים חייב לבצוע על שתי ככרות, נוטל שתיהן בידו ובוצע אחת מהן", היינו שמדיני בציעת הפת חייב בשבת ויו"ט לבצוע על שתי ככרות²².

ואילו בהל' שבת קאי בדין הב' שבלחם משנה, מצד חשיבות הסעודה שבזה, כדיוק לשונו "חייב אדם לאכול שלש סעודות בשבת כו' וצריך לקבוע כל סעודה משלשתן על היין ולבצוע על שתי ככרות", דמהלכות ודיני ג' סעודות בשבת יש חיוב לקבוע אותן על יין ולבצוע על שתי ככרות.

ולכן לא הוסיף כאן (מ"ש בהל' ברכות) דבוצע רק ככר אחת, כי זהו רק מצד דין בציעת הפת, ולא בקביעות הסעודה (כנ"ל).

ולפ"ז נמצא עוד נפק"מ: במגיד משנה להל' שבת שם הביא לענין חיוב לחם משנה "וכתב גאון כל זמן שהוא סועד", דהיינו שחיוב זה הוא בכל סעודה שסועד בשבת²³. ולכאורה זהו מצד דין בציעת הפת שבלחם משנה²⁴, דאז כל פעם שהוא

הערות

20. וכמובן גם מפרטי הדינים בהל' בציעת הפת (שו"ע אדה"ז או"ח סקס"ז ס"ג, וש"נ) דבימות החול "טוב לחתוך מעט בסכין פרוסת הבציעה מן הלחם קודם שיתחיל לברך כו' בשבת ויו"ט אין לחתוך כלל בלחם עד לאחר הברכה כי שמא כו' ובשבת צ"ל לחם משנה שלם". וראה גם שם סקס"ח ס"ג החילוק בין ימות החול ושבת לענין לחם משנה שיהי' לחם שלם.
20. ראה שו"ע אדה"ז סעד"ר ס"ב (כדעת ר"כ, הובא לקמן ס"ד. אבל ראה הערה 29). ולהעיר מפמ"ג שם (משב"ז סק"ב). ועוד.
21. ראה שטמ"ק (ריטב"א) ועוד לברכות (לט, ב), שמפרש המימרא "חייב אדם לבצוע על שתי ככרות בשבת" — "פירוש ולבצוע משתיהן". וראה ב"ח לטאו"ח סי' רדע ש"ראוי לנהוג (כשני הפירושים[ednref_18_*]) לבצוע פרוסה גדולה שתספיק לו לכל הסעודה וגם לבצוע שתי הככרות של לחם משנה לחתיכות שיאכלו כל המסובין מהם ועכ"פ יהא נוהג כך בסעודת בקר דכבוד יום קודם לכבוד לילה" (הובא גם במג"א שם סק"ב), ומשמע דבציעה על ב' הככרות הוי מצד חשיבות הסעודה.
22. והרי גם בדין בציעה על שלימה, שבכלל היא מצוה מן המובחר (כלשון הרמב"ם בתחילת ההלכה), הרי בשבת ויו"ט יש ע"ז חיוב מיוחד, וכמובן גם משו"ע שבהערה 20.
23. וכ"ה באבודרהם ב"דיני שלש סעודות" בשם הרא"ש (הובא ברמ"א (ושו"ע אדה"ז) או"ח סרצ"א ס"ד (ס"ז)): כל שעה שמבקש לסעוד חייב בלח"מ ואע"פ שאינו מחוייב אלא בשלש סעודות.
24. ראה ביאורי הגר"א או"ח שם סקי"ב. [edn_18_*] דרש"י והרשב"א בברכות שם, ושבת קיז, סע"ב (כדלקמן הערה 27).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.