68

אבל פירוש זה דחוק קצת בלשון רש"י, שפשטות המשך לשונו מורה שקאי על פירושו "ופחד על הקרובים"²³.

ואולי יש לומר, שכוונת רש"י ב"רחוקים" ו"קרובים" אינה לריחוק וקירוב במקום, אלא הוא ע"ד ב' הסוגים שבפרש"י בפסוק הקודם, דעל "אלופי אדום אילי מואב" כתב "והלא לא הי' להם לירא כלום שהרי לא עליהם הולכים כו'", ועל "נמוגו" כ' "אמרו עלינו הם באים לכלותינו ולירש את ארצנו", וזהו החילוק בין "רחוקים" ל"קרובים", ד"אימה על הרחוקים" היא אימתם של האומות שבנ"י נשארו "רחוקים" מהם בעת כניסתם לארץ, כי לא באו לרשת את ארצם, אלא שמ"מ נפל עליהם אימה מגבורתם²⁴ של ישראל; ואילו "פחד על הקרובים" הוא הפחד שנפל על אותם האומות שבנ"י הלכו לרשת²⁴ את ארצם.

ועפ"ז י"ל, ש"הרחוקים" ו"הקרובים" שבפרש"י כאן הם האומות שנזכרו בפסוק שלפנ"ז, דאדום ומואב (ש"לא עליהם הולכים") הם הרחוקים שעליהם נפלה אימה, ויושבי כנען (ש"אמרו עלינו הם באים כו'") הם הקרובים שעליהם נפל פחד — וע"ז הביא רש"י כתוב מפורש איך נתקיימה נבואה זו, שהפחד שנפל על יושבי כנען מקרי"ס, נשאר בהם עד שבנ"י עברו את הירדן, "כענין שנאמר כי שמענו את אשר הוביש וגו'"²⁵.

ולפי ביאור זה מבואר סדרם של "אימתה ופחד" בפשטות, דתחילה נפלה אימה על הרחוקים (אדום ומואב), ורק אח"כ נפל פחד על הקרובים שהם יושבי כנען.

ד. ויש לבאר הסדר בכתוב — "אימתה על הרחוקים, ופחד על הקרובים" — בעבודת האדם:

מלחמת ישראל עם האומות גם רומזת על מלחמת היצר, שכאו"א מישראל צריך לכבוש את ז' המדות הרעות של נפשו הבהמית שיהיו תחת ממשלת הקדושה. ובאומות יש שני סוגים — "קרובים" ו"רחוקים": האומות ה"רחוקים" מבני ישראל, הם תאוות רעות כאלו שאיש ישראל רחוק מהם, שמצד טבע נפשו מופרך אצלו להכנע להם, אלא שלפעמים יצרו של אדם מתגבר עליו, ואחרי שנשקע בריבוי תאוות יכול להכשילו ר"ל גם בהם²⁶; וה"קרובים" היינו אותן המדות רעות שקרובה יותר האפשריות שאיש ישראל יכשל בהם, ועיקר מלחמת היצר היא להתגבר על תאוות אלו.

והנה אמרו חז"ל²⁷ "אלמלא הקב"ה