65

שיחה א

א. "תפול עליהם אימתה ופחד גו'"¹, ומפרש רש"י: "תפול עליהם אימתה — על הרחוקים. ופחד, על הקרובים, כענין שנאמר² כי שמענו את אשר הוביש וגו'".

וכבר הקשו במפרשים³, "דילמא איפכא, אימתה על הקרובים ופחד על הרחוקים, שמתחילה ירא הקרוב ואח"כ הרחוק".

ואע"פ שבמכילתא על אתר נאמר כן ("אימתה על רחוקים ופחד על קרובים") — הרי: (א) כבר נת' כמ"פ שאין דרכו של פרש"י עה"ת להעתיק פירושי חז"ל, אלא מפרש רק פשוטו של מקרא⁴ (ואותם פירושי חז"ל שנעתקו בפירושו, הוא לפי שהם מיישבים פשטות המקרא). (ב) במכילתא דרשב"י כאן הגירסא "אימתה על הקרובים ופחד על הרחוקים", ולמה בחר רש"י גירסא הנוטה מפשטות הכתובים.

ועוד תמוה: רבינו בחיי כאן כותב "על דרך הפשט, אימתה על הקרובים, ופחד על הרחוקים, כענין שכתוב כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם", והוא היפך פירוש רש"י.

לכאורה יש לומר (וכן תירצו במפרשים⁵) ע"פ מ"ש רש"י בס"פ עקב⁶ עה"פ "פחדכם ומוראכם יתן ה' גו'", וז"ל: "פחדכם ומוראכם, והלא פחד הוא מורא אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים. פחד, לשון בעיתת פתאום. מורא, לשון דאגה מימים רבים", והיינו, דזה ש"פחד" קאי על הקרובים הוא לפי שזהו פירוש תיבת פחד — "לשון בעיתת פתאום" (שזה מתאים כשגורם היראה נמצא בקירוב מקום ובמילא היראה היא בדרך "בעיתת פתאום"); ותיבת "מורא" נופלת על הרחוקים לפי שפירושה "דאגה מימים רבים" (שגורם היראה הוא בריחוק ממנו, אם ריחוק במקום או ריחוק בזמן⁷).

אבל לכאורה קשה לבאר שזהו טעמו של רש"י כאן, כי לפ"ז הו"ל לרש"י להביא כאן את פירוש התיבות "פחד" ו"אימה" (ד"פחד לשון בעיתת פתאום", ו"אימה" הוא לשון "דאגה מימים רבים"). ועוד — דכיון שסדר המקרא כאן מורה, לכאורה, ש"אימה" היא על הקרובים ו"פחד" קאי על הרחוקים (שהרי מקדים "אימתה" ל"ופחד"), הי' לו לפרש טעמו דקרא.

כלומר: משנת"ל הוא רק טעם על פרש"י, שמפרש "אימתה על הרחוקים, ופחד על הקרובים" — אבל עדיין קשה בכתוב עצמו: כיון ש"אימתה על הרחוקים ופחד על הקרובים", למה מקדים "אימתה" ל"ופחד", ולא אמר "יפול עליהם פחד ואימה" (וכמו בפ' עקב שם, שמקדים "פחדכם" ל"ומוראכם")?

[ויש להוסיף ממה שהעירו במפר