61

הנאה יש לו בהעדר פדיית החמור? אדרבה, אם הי' פודה אותו בשה הי' מרוויח, כי ערך השה הוא פחות מערך החמור²⁶ — וא"כ אין בהעדר פדיית החמור אלא הפסד ממונו של כהן (למנוע ממנו השה), בלי כל תועלת והנאה לעצמו, וה"ז היפך החסד והרחמים.

ומשום כך מענישים אותו, מדה כנגד מדה, שלא זו בלבד שחמורו נהרג, אלא עוד זאת, ש"עורפו בקופיץ מאחוריו והורגו", שהריגה באופן זה מדגישה שהיא פעולה של הפסד בלבד, "יפסיד ממונו", ועי"ז ישים אל לבו האכזריות שבהנהגתו כו'.

ג. בדרך זו יש לבאר גם דיוק לשון רש"י "הוא הפסיד ממונו של כהן לפיכך יפסיד ממונו": לשון הברייתא⁷ היא "לפיכך יופסד ממונו" [ועד"ז במכילתא הלשון "נכסיך יאבדו"], ואילו רש"י שינה וכ' "יפסיד²⁷ ממונו".

וע"פ הנ"ל יש לומר:

החילוק בפשטות בין שתי הלשונות — "יופסד ממונו" או "יפסיד ממונו" — הוא: "יופסד ממונו" קאי על החפצא ד"ממונו", דהיות שהוא גרם שיופסד ממון הכהן, לכן גם ממונו נפסד [ולפ"ז י"ל שהוא ע"ד חיוב תשלומין, דהיות שהוא גרם הפסד בממון חבירו, חל חיוב תשלום (ושיעבוד) על ממונו, ומעין זה בנדו"ד, דהיות שהפסיד ממונו של כהן, לכן חל חיוב של "הפסד" על ממונו]; משא"כ "יפסיד ממונו" קאי על הגברא, ובלשון זו מודגש יותר העונש על הגברא, שהוא צריך להפסיד ממונו.

וזהו טעמו של רש"י ששינה ל"יפסיד ממונו", כי לשיטתו, עיקר העוול בהעדר פדיית פטר חמור, אינו הצד הממוני שבזה (שגרם חסרון בממונו של כהן), אלא אכזריות הגברא, שכוונתו אך להפסיד ממון הכהן בלי תועלת והנאה לעצמו, ו"לפיכך יפסיד ממונו", שהוא צריך להרגיש ענין של הפסד בממונו.

ועפ"ז אולי יש להוסיף עוד, דלשון "יפסיד ממונו" בפרש"י כאן פירושו לא רק שסובל הפסד בממונו, אלא שגורם הפסד ונזק לממונו, שהוא צריך להפסיד את ממונו במו ידיו, דפעולת העריפה (הפסדת ממונו) צריכה להיעשות על ידי בעל החמור בעצמו.

כלומר: מכיון שהוא התנהג באופן אכזרי בממונו של כהן, "הפסיד ממונו של כהן", לפיכך עונשו, שהוא (בעצמו) צריך לעשות פעולה אכזרית בממון שלו, "יפסיד ממונו".

ד. והנה נת' כמ"פ²⁸, דאף שבפירושו על התורה, לא בא רש"י אלא לפרש פשוטו של מקרא, מ"מ נרמזים בו גם "ענינים מופלאים"²⁹ בשאר חלקי התורה, וגם ע"ד ההלכה.