57

"כשאני עושה מלחמה ברשעים", הרי תוכן מלחמה הוא עם דבר המנגד. ולכן ס"ל לר"י שאין לומר דשם צבאות הוא שם קדוש שאינו נמחק, שזהו שם המורה על מעשה הקב"ה כפי שהוא ית' נותן כח לדבר המנגד לו כביכול, ובמעשה זה לא ניכרת קדושתו של הקב"ה, שהוא קדוש ומובדל מן העולם³⁷.

ולדעת הת"ק צריך לומר, שזה שנק' צבאות "כשאני עושה מלחמה ברשעים", אינו בסתירה לזה שהוא שם קדוש, כי הכוונה וההדגשה היא לא להדבר המנגד, אלא לביטולו, ומדת הנצחון היא אדרבה דבר הנעלה ביותר בו ית', כידוע, דבמי שהוא גדול יותר, מדת הנצחון הוא ביותר, ולכן עיקר מדת הנצחון הוא דוקא בהקב"ה, והיא למעלה משאר מדותיו³⁸.

ז. ע"פ הנ"ל יש לבאר הטעם שבנ"י נקראים בשם "צבאות ה'" בעת יציאת מצרים:

ע"פ הנ"ל מובן, שגדרו של שם צבאות הוא כפי שהקב"ה מתלבש בגדרי בני אדם ונבראים, שלכן שם זה נתגלה ע"י נביאים דוקא, שדבר ה' מתלבש בהשגתם וכו'.

וזה הי' (גם) החידוש שנעשה בישראל ביצי"מ, אף שגם לפני יצי"מ למדו "בני יעקב" תורה, ו"נעשית בעולם אומה שהיא יודעת את ה'"³⁹, הרי ע"י כור הברזל דמצרים⁴⁰ נעשה שינוי עיקרי בבנ"י, שנתבררו ונזדככו עד שנעשו הם עצמם מכון לשבתו ית'.

ולכן מצינו שארז"ל⁴¹ ראתה שפחה על הים מה שלא ראה גדול הנביאים, דכיון שגדר הנבואה הוא, שדבר ה' מתלבש בהשגת ושכל הנביא, עכצ"ל שגם ביצי"מ בעת קרי"ס היתה נבואת כל ישראל ג"כ באופן כזה, אלא שאז הי' זה לפי שעה⁴², ובפרטיות ובגלוי נעשה זה אח"כ במ"ת דכל העם רואים את הקולות גו'⁴³, ואח"כ ע"י בנין המשכן, כמ"ש⁴⁴ ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם בתוך כאו"א מישראל⁴⁵, שהקב"ה שורה על כל ובכל או"א.

והגמר והשלימות בזה אז הי' בסוף ארבעים שנה, כמו שאמר להם משה⁴⁶ "אתם ראיתם את כל אשר עשה ה' לעיניכם בארץ מצרים לפרעה ולכל עבדיו ולכל ארצו המסות הגדולות אשר ראו עיניך האותות והמופתים הגדולים ההם", ו(רק) אז "נתן ה' לכם לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע", והיינו שבמשך ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, נקלטו אצלם ובהם כל עניני התגלות של הקב"ה שביצי"מ, שבקי"ס וכו', עד להת