55

בראש העם" — והרי גם השמות אל אלקים ועוד הם לשון חול במקום אחר, כנ"ל (כמו "ואת אילי הארץ לקח", "צדקתך כהררי אל"²³, "אלקים לא תקלל"²⁴), ולמה הראי' ששם צבאות נקרא חול במקום אחר הוי הטעם שכאשר קוראין אותו בו ית' הוא נמחק ואינו שם קדוש²⁵.

ונ"ל שלכו"ע אין הכתובים הללו (שהובאו ראי' לשיטת ר' יוסי) היסוד לשיטתו, והובאו כדי לבאר דבר נוסף, כדלקמן:

היסוד לשיטת ר' יוסי שצבאות אינו משמות הקדושים, הוא בזה שלא מצינו שם זה בתורה, וכדאיתא בגמרא²⁶, שהתואר "צבאות" על הקב"ה — "ה' צבאות" וכיו"ב — מצינו לראשונה בדברי הנביאים ובלשון חז"ל "מיום שברא הקב"ה את עולמו לא הי' אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות".

וס"ל לר' יוסי, דשמות של הקב"ה, צריכים לבוא לראשונה בתורה, שהיא דבר ה' ממש.

דאף שדברי הנביא הם דבר ה', "רוח ה' דבר בי ומלתו על לשוני"²⁷, מ"מ, כיון שענין הנבואה הוא מה ש"האל מנבא את בני האדם"²⁸, שדבר ה' מתלבש בדעתו ובהשגתו ובסגנונו של הנביא (כמבואר במ"א באריכות²⁹), הרי "כשם שאין ביכולת שום נברא להשיג בוראו כך אינו יכול להשיג מדותיו"³⁰ (שהן שמותיו ית'), לכן ס"ל לר' יוסי, שלא יתכן ששמו של הקב"ה (דהיינו תואר של הקב"ה עצמו³¹) יתגלה ע"י נביא. ולכן מפרש "ה' צבאות" — "אלקי הצבאות", שאינו תואר הקב"ה אלא חול ממש.

[ודעת ת"ק — וכ"ה ההלכה³² — שצבאות הוא משמות שאינם נמחקין, היא, דכיון שדברי הנביא הם דבר ה' המתלבש בו, לכן גם שם זה יש בו קדושה³³ כזו שאינו נמחק].

והכתוב ד"ופקדו שרי צבאות גו'" שהובא במס' סופרים הוא להורות המציאות והדין, דמה ש"היו נוהגין בו חול" היינו חול ממש (ולא כשמות הנמחקין), ולכן מביא כתוב שבו הלשון צבאות הוא חול ממש (ולשון "שנאמר" פירושו — "כאותו שנאמר", "שהיו נוהגין בו חול [כאותו] שנאמר ופקדו שרי צבאות גו'", חול ממש).

[ועפ"ז, שיסודו של ר' יוסי ש"צבאות חול" הוא מזה שלא נזכר בתורה, יומתק זה שבמס' סופרים לא הובא בדברי ר' יוסי שום פסוק לראי' ורק אומר "צבאות