53

שיחה ב

א. בצאת ישראל ממצרים, מצינו בקרא שנקראו אז בתואר חדש — "צבאות", כמ"ש בפרשתנו "כי בעצם היום הזה הוצאתי את צבאותיכם מארץ מצרים"¹, "ויהי בעצם היום הזה יצאו כל צבאות ה' מארץ מצרים"², "ויהי³ בעצם היום הזה הוציא ה' את בני ישראל מארץ מצרים על צבאותם" (וכן כתיב בפ' הקודמת⁴ "והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים").

וע"פ הידוע שבעת יציאת מצרים נעשו ישראל לגוי ועם בפני עצמו, כמ"ש⁵ "לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי", נראה לומר טעם הדבר, כי שם זה ("צבאות") מדגיש (לא רק מעלה פרטית בבני ישראל, אלא) דבר עיקרי במהותו של עם ישראל.

ב. ויש לבאר זה בהקדם ביאור שם "צבאות" שהוא אחד משמותיו של הקב"ה, ומחלוקת⁶ בדבר, דהת"ק בברייתא⁷ ס"ל ד"צבאות" הוי בכלל השמות שאינם נמחקים, ו"ר' יוסי אומר צבאות כולו נמחק שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל⁸ שנאמר והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים"⁹.

פלוגתא זו מצינו גם במס' סופרים¹⁰, ושם הלשון "רבי יוסי אומר צבאות חול", ובהמשך לזה "אמר ר"ש בן אלעזר של בית אגודה היו כותבין בירושלים והיו מוחקין צבאות שהיו נוהגין בו חול שנאמר¹¹ ופקדו שרי צבאות בראש העם". ובאבות דר' נתן¹² מפורש הוא בדברי ר' יוסי עצמו — "אמר ר' יוסי חלקנו על צבאות שנאמר ופקדו שרי צבאות בראש העם". ועד"ז איתא בירושלמי¹³ "תני ר' יוסי אומר של בית חגירה כותבנים אומנים היו בירושלים היו מוחקין צבאות שכן הוא שם חול במקום אחר ופקדו שרי צבאות בראש העם".

ויש להבין טעם החילוקים בדברי ר' יוסי, שבש"ס דידן הביא ראי' לשיטתו (שצבאות אינו מהשמות שאינם נמחקין) מזה שהוא שמם של בנ"י "שנאמר והוצאתי את צבאותי גו'", ובמס' סופרים ובאדר"נ (וכן בירושלמי) הובא הכתוב "ופקדו שרי צבאות בראש העם".

גם צריך ביאור מש"כ בש"ס דידן "שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל"