49

וזהו גם תוכן המשל מ"מלך העובר ממקום למקום": כאשר הליכת המלך היא בשביל להלקות, אזי נחשבת הכאת כל אחד כענין בפ"ע הבא בזמן בפ"ע, אבל כאשר ההליכה היא בדרך העברה ממקום למקום, ואגב ההעברה נעשית ההכאה, הרי ההעברה היא העברה אחת, ובמילא גם הא דלוקין נחשב כלוקין ברגע אחד. וכ"ה בנדו"ד, דכיון שהליכת הקב"ה בארץ מצרים היתה בשביל הצלת וגאולת ישראל, וביחס להכאת בכורי מצרים ה"ז "כמלך העובר ממקום למקום", לכן גם הכאת המצרים היא בהעברה בעלמא, שבהעברה זו — שהיא "העברה אחת וברגע אחד" — לקו כל הבכורות (כאחד).

ה. והנה, ע"פ הדגשה זו בפרש"י, שהכאת בכורי מצרים היתה "בהעברה אחת וברגע אחד", יש עומק חדש בכל הענין ד"ופסחתי עליכם":

אין פירוש הדברים (כפי שמשמע בשטחיות), שהקב"ה ירד ועבר בין בתי מצרים כדי להכותם, ובגלל זה נעשה עוד ענין, שהוצרך הקב"ה לפסוח על בתי ישראל, אלא שמלכתחילה, כל ירידה ויציאה זו בתוך מצרים לא היתה אלא בשביל הצלת ישראל, ואילו הכאת המצרים היתה דרך העברה בעלמא.

זאת אומרת, שבמכת בכורות גופא היו שני הגדרים ד"יציאה" ו"העברה": הכאת בכורי מצרים היתה באופן של "העברה", "בהעברה אחת. . כולן לוקין"; וביחד עם זה, כדי להציל את ישראל מן המשחית, "יצא" הקב"ה "בתוך מצרים", שירד והשגיח בבתי ישראל כדי להצילם, וכפרש"י עה"פ³⁶ "והי' הדם לכם לאות גו' וראיתי את הדם" — "הכל גלוי לפניו, אלא אמר הקב"ה נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצותי ופוסח אני עליכם".

וזהו גם גודל הענין ד"פסח הוא לה'", דפרש"י (כנ"ל) "הקרבן הוא קרוי פסח על שם הדילוג והפסיחה שהקב"ה מדלג בתי ישראל מבין בתי מצרים וקופץ ממצרי למצרי וישראל אמצעי נמלט", דלכאורה צ"ב, מדוע נחשב זה לענין עיקרי כ"כ, עד שהקרבן נקרא ע"ש פסיחה זו, וכמ"ש³⁷ "ואמרתם זבח פסח הוא לה' אשר פסח על בתי בני ישראל במצרים בנגפו את מצרים ואת בתינו הציל"?

אלא שבזה בא לידי ביטוי גודל מעלת וחביבות ישראל אצל הקב"ה, דבה בשעה שהקב"ה הכה את בכורי מצרים באופן של "העברה אחת. . כולן לוקין", הנהגה באופן של "העברה" בעלמא, הנה בענין זה גופא, בנוגע ישראל הי' גדר של "יציאה" בתוך מצרים, שהקב"ה "יצא" "בתוך מצרים" בכל המבואות, כדי להציל כאו"א מישראל, גם אלו הנמצאים בין בתי המצרים. וזו היתה התחלת גאולת ישראל, שהקב"ה בכבודו ובעצמו יצא להציל ולגאול את כאו"א מבנ"י ממצרים.

ו. ביאור החילוק בין שתי ההנהגות הנ"ל ד"אני יוצא" ו"ועברתי" ע"ד החסידות³⁸:

כללות ענין גאולת מצרים בא ע"י "הקב"ה בכבודו ובעצמו"³⁹, מהותו ועצ