48

התחיל מהלילה, כמפורש בכתוב²⁹ "ליל שמורים הוא לה' להוציאם מארץ מצרים הוא הלילה הזה לה'", "הוא הלילה שאמר לאברהם בלילה הזה אני גואל את בניך"].

וזהו גם מ"ש לאח"ז²² "(אני יוצא גו') ומת כל בכור בארץ מצרים גו'", ולא "והכיתי כל בכור"³⁰ וכיו"ב, כי זה ש"אני יוצא בתוך מצרים" לא הי' בשביל הכאת בכורי מצרים כ"א בשביל הצלת ישראל, אלא שבדרך ממילא "מת כל בכור בארץ מצרים".

אבל אינו מובן מ"ש "ועברתי³¹ בארץ מצרים גו' והכיתי כל בכור", שמשמעו שהקב"ה עובר בארץ מצרים³² להכות כל בכור, במיוחד בשביל מכת בכורות. ועוד זאת, שגם עבר מבית לבית (באופן שהי' צ"ל "פסיחה" על בתי ישראל), וכנ"ל ס"א.

ולכן פרש"י "כמלך העובר ממקום למקום", שאין זו הליכה מיוחדת בשביל³³ מכת בכורות, אלא "כמלך העובר ממקום למקום" בשביל ענין אחר³⁴. וכן בעניננו, שהליכת הקב"ה בארץ מצרים היתה בשביל הצלת וגאולת ישראל כנ"ל.

ואלו הן ב' הלשונות בכתוב — "אני יוצא בתוך מצרים", "ועברתי בארץ מצרים" — כי בחצות לילה, זמן מכת בכורות, היו כביכול שני ענינים מצד השם: גדר של יציאה בשביל הצלת ישראל, וגדר של העברה ביחס להכאת בכורי מצרים.

ד. אלא שעדיין צ"ע: בפסוק כאן ממשיך "והכיתי כל בכור גו'" (ולא "ומת", כמ"ש גבי "אני יוצא"), ומשמע לכאורה, שמיתת בכורי מצרים לא היתה בדרך ממילא אלא באופן של פעולה, ומ"ש "ועברתי גו' והכיתי גו'" היינו הליכה מיוחדת בשביל מעשה הכאה זו.

ולכן ממשיך רש"י "(כמלך העובר ממקום למקום) ובהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין": בזה מדגיש רש"י, שלשון "ועברתי" כאן מלמדנו לא רק אופן "הליכת" הקב"ה במצרים (שלגבי הכאת בכורי מצרים היתה "כמלך העובר ממקום למקום"), אלא גם אופן הכאת המצרים, דכיון שהכאת המצרים היא כאשר הקב"ה "עובר ממקום למקום", לכן גם גוף ההכאה היא בדרך העברה, באופן של "בהעברה אחת וברגע אחד כולן לוקין", לא הכאה באופן פרטי, כל מצרי ומצרי בפ"ע בהשגחה מיוחדת, אלא כולם הוכו כאחד³⁵.