31

והכלמו וחפו ראשם בהיותם מלאים שחין⁴⁴ ולא יכלו מלט נפשם על כן לא באו בהיכל המלך ולא נראו לפני משה כו'". אבל לכאורה צ"ע, במה שונה מכה זו ממכת צפרדע וכנים⁴⁵, שבפשטות גם החרטומים הוכו במכות אלו⁴⁶, וכמפורש בכתוב⁴⁷ שהצפרדע הי' "בביתך. . ובך" (בית פרעה ובפרעה עצמו), וא"כ למה לא היו החרטומים בושים בהיות צפרדעים "בתוך מעיהם. . ומקרקרין"⁴⁸, או גופם מלאים כנים, לעמוד לפני משה⁴⁹.

ולכן נ"ל, שאין כוונת הכתוב רק לעמידה גשמית לבד, שלא יכלו לעמוד לפני משה כי הוכו בשחין (ובפרט שלפ"ז אין טעם לסיום הכתוב "כי הי' השחין גו' ובכל מצרים", דמה זה שייך הכא⁵⁰), אלא הכוונה לעמידה רוחנית, שהאופי דמכה זו הביא לידי כך שלא מצאו ידיהם ורגליהם, כלומר, אחרי מכת כנים כשלא היו יכולים להוציא כנים אמרו "אצבע אלקים היא"⁵¹, אמנם כאן אחרי מכת שחין, נתבטלו לגמרי עד שלא מצאו "עמידה" לעצמם כלל⁵².

ולכן, לאחרי מכה זו, הנה גם במכות שבאו ע"י פעולת משה ואהרן, לא השתדלו אפילו לעשות כמותם.

ז. ויש לומר הביאור בזה:

א' ממטרות המכות, מלבד להעניש את המצרים, היתה כדי ש"וידעו מצרים כי אני ה'"⁵³. וידיעה והכרה זו באה על ידי המכות, שגם חרטומי מצרים הוכרחו לומר ש"אצבע אלקים היא". וסדר המכות הי', דבתחילה הביא הקב"ה מכות שבהן לא הי' ניכר כ"כ גלוי שהם מאת השם, שהרי גם החרטומים יכלו לעשות כן בלטיהם⁵⁴, ורק אח"כ באה מכת כנים שהחרטומים לא יכלו לעשות כן בלטיהם והוכרחו להסכים ש"אצבע אלקים היא"; אבל מ"מ, אף שהמכה היתה "אצבע אלקים", מ"מ באה בפועל באמצעות פעולת אהרן, וזה הי' החידוש של המכות שבאו אחרי', ערוב ודבר, שהן באו בלי אמצעות פעולה של משה או אהרן, אלא ישר מאת השם. ועפ"ז מובן בפשטות הטעם שבהן לא נזכר בקרא כלל יחס החרטומים למכות אלו, כי בהם מעיקרא לא היתה נתינת מקום לקס"ד שזהו מעשה כישוף של משה ואהרן, כיון שלא עשו שום פעולה כלל להביא את המכה.

זאת אומרת, דככל שממעטים פעולה טבעית מצד משה או אהרן, הרי ניכר יותר שזוהי מכה מהקב"ה.

וזהו החידוש דמכת שחין, שבה היו דבר והיפוכו: המכה באה באופן שהי' נותן מקום לטעות שבאה על ידי פעולות טבעיות⁵⁵, אבל לאידך, כולה הי' אך