30

לבאר טעם הנס שאירע באופן אחיזת הפיח וזריקתו, אלא גם — לבאר הטעם שהוזקק משה לזרוק את הפיח בכח, כאילו יגיע פיח זה בכח זריקתו "השמימה", וכן לכל מקום ששם צריך השחין להגיע, והרי לגבי "השמימה", והריחוק דכל ארץ מצרים, אין הבדל כלל בין זריקה סתם לזריקה בכל כחו34.

וכדי לתרץ תמי' זו, מפרש רש"י "הרי נסים הרבה אחד כו' ואחד כו'" (ובד"ה שלאח"ז מבאר אופן הופעת גוף השחין והאבעבועות), שאין כוונתו סתם לפרט כל הנסים שאירעו במכה זו, אלא בעיקר להדגיש אופי הנסים, שבהתאם לכך מובן הטעם שמשה הי' צריך לזרוק את הפיח בכח דוקא.

ו. ויובן זה בהקדם הא דמצינו במכת שחין, שהיא שונה משאר כל המכות:

א) בכל המכות שבאו ע"י פעולת משה או אהרן, הרי היתה רק פעולה קטנה מצדם ותיכף אח"כ היתה המכה בפועל בכל ארץ מצרים. כמו בדם, שאהרן הכה את היאור לעיני פרעה ותיכף נהפכו כל מימי מצרים לדם35; בצפרדע, ש"ויט36 אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים"37; בכנים — "ויט אהרן את ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכנם גו' בכל ארץ מצרים"38; וכן במכות אחרי שחין — כמו בברד, דכאשר "ויט משה את מטהו על השמים" ירד הברד על (כל) ארץ מצרים39, בארבה — "ויט משה את מטהו על ארץ מצרים וה' נהג רוח גו' ויעל הארבה על כל ארץ מצרים"40, וכן בחושך — "ויט משה את ידו על השמים ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים"41.

משא"כ גבי שחין, דלכאורה הי' אפ"ל באופן דתיכף לאחרי זריקת פיח הכבשן השמימה יוכו כל אדם ובהמה בשחין, אבל לפועל לא הי' כן, אלא פעולת משה רק גרמה שילך האבק בכל ארץ מצרים, והאבק שהלך בכל ארץ מצרים (ונח "על האדם ועל הבהמה"42) הוא שהכה אותם בשחין. וצ"ע, מה טעם נשתנתה מכה זו מכל שאר המכות?

ב) לאחרי מכת שחין נאמר43 "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין כי הי' השחין בחרטומים ובכל מצרים". ולכאורה צ"ע מדוע דוקא אחרי מכה זו לא היו יכולים לעמוד לפני משה?

ברמב"ן שם כ' שהחרטומים "בושו

הערות

  1. 34. במנחת יהודה (הועתק בשפ"ח כאן), ועד"ז באמרי שפר כאן, דזריקת משה היתה כדי שהאבק יגיע בכל ארץ מצרים [וכוונת רש"י בנס הב' אינה למרחק הליכת האבק, אלא שקומץ אחד שהוא מעט אבק התפשט בכל ארץ מצרים]. וכבר הקשה עליו במלקט לחדא"ג מהרש"א עה"ת כאן, דגם ע"י זריקה בכח הרי הליכתו בכל ארץ מצרים הוי נס. ע"ש. בנחלת יעקב כאן, דטעם הזריקה בכח כי "כל מה שאפשר לקרב אל הטבע אין סומכין על הנס". אבל לכאורה, לגבי גודל המרחק דכל ארץ מצרים, אין הבדל בין סתם זריקה לזריקה בכח, כבפנים.
  2. 35. ז, כ.
  3. 36. ח, ב.
  4. 37. בפרש"י שם ש"היו מכין אותה והיא מתזת כו'", אבל (נוסף לזה שזהו רק לפי "מדרשו", הרי) זהו רק בשביל יצירת הצפרדעים ולא שעי"ז נתפזרו בכל ארץ מצרים. ועוד זאת, מפשטות ל' רש"י "היו מכין" מוכח שההכאה לא היתה ע"י אהרן. וראה בביאור פרש"י זה לקו"ש חט"ז ע' 79 ואילך. ואכ"מ.
  5. 38. ח, יג.
  6. 39. ט, כג.
  7. 40. בא י, יגיד.
  8. 41. שם, כב.
  9. 42. פסוק ט כאן. וראה רמב"ן כאן.
  10. 43. ט, יא.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.