30

לבאר טעם הנס שאירע באופן אחיזת הפיח וזריקתו, אלא גם — לבאר הטעם שהוזקק משה לזרוק את הפיח בכח, כאילו יגיע פיח זה בכח זריקתו "השמימה", וכן לכל מקום ששם צריך השחין להגיע, והרי לגבי "השמימה", והריחוק דכל ארץ מצרים, אין הבדל כלל בין זריקה סתם לזריקה בכל כחו³⁴.

וכדי לתרץ תמי' זו, מפרש רש"י "הרי נסים הרבה אחד כו' ואחד כו'" (ובד"ה שלאח"ז מבאר אופן הופעת גוף השחין והאבעבועות), שאין כוונתו סתם לפרט כל הנסים שאירעו במכה זו, אלא בעיקר להדגיש אופי הנסים, שבהתאם לכך מובן הטעם שמשה הי' צריך לזרוק את הפיח בכח דוקא.

ו. ויובן זה בהקדם הא דמצינו במכת שחין, שהיא שונה משאר כל המכות:

א) בכל המכות שבאו ע"י פעולת משה או אהרן, הרי היתה רק פעולה קטנה מצדם ותיכף אח"כ היתה המכה בפועל בכל ארץ מצרים. כמו בדם, שאהרן הכה את היאור לעיני פרעה ותיכף נהפכו כל מימי מצרים לדם³⁵; בצפרדע, ש"ויט³⁶ אהרן את ידו על מימי מצרים ותעל הצפרדע ותכס את ארץ מצרים"³⁷; בכנים — "ויט אהרן את ידו במטהו ויך את עפר הארץ ותהי הכנם גו' בכל ארץ מצרים"³⁸; וכן במכות אחרי שחין — כמו בברד, דכאשר "ויט משה את מטהו על השמים" ירד הברד על (כל) ארץ מצרים³⁹, בארבה — "ויט משה את מטהו על ארץ מצרים וה' נהג רוח גו' ויעל הארבה על כל ארץ מצרים"⁴⁰, וכן בחושך — "ויט משה את ידו על השמים ויהי חושך אפילה בכל ארץ מצרים"⁴¹.

משא"כ גבי שחין, דלכאורה הי' אפ"ל באופן דתיכף לאחרי זריקת פיח הכבשן השמימה יוכו כל אדם ובהמה בשחין, אבל לפועל לא הי' כן, אלא פעולת משה רק גרמה שילך האבק בכל ארץ מצרים, והאבק שהלך בכל ארץ מצרים (ונח "על האדם ועל הבהמה"⁴²) הוא שהכה אותם בשחין. וצ"ע, מה טעם נשתנתה מכה זו מכל שאר המכות?

ב) לאחרי מכת שחין נאמר⁴³ "ולא יכלו החרטומים לעמוד לפני משה מפני השחין כי הי' השחין בחרטומים ובכל מצרים". ולכאורה צ"ע מדוע דוקא אחרי מכה זו לא היו יכולים לעמוד לפני משה?

ברמב"ן שם כ' שהחרטומים "בושו