12
האסורין כו', קבע לו המלך זמן ולתת לו בתו, והי' מונה והולך עד בא הזמן", ובמקום אחר38 הובאו הדברים בפרטיות יותר39, שהמלך אמר ל"אדם א' המושלך בבור ואסור שם", "אני40 אתיר אותך ואוציא אותך מבור הזה ולזמן פלוני אתן לך את בתי (לאשה), ושמח אותו אדם שמחה גדולה אמר לא די שמוציאני מבור הזה אלא עדיין רוצה ליתן לי בתו, וכן עשה המלך הוציאו מהבור והלבישו בגדים נאים כו' כשראה אותו איש כך שהמלך קיים כבר מקצת דבריו התחיל למנות מיד כמה זמן יש למה שקבע לו המלך לתת לו בתו. . כך היו ישראל במצרים כמו בבור וכו'"41. הרי שמנין הימים התחיל רק לאחרי שהמלך קיים מקצת דבריו והוציאו מן הבור, אף ששמחת האסיר התחילה תיכף כשנתבשר בבשורה הטובה, שמזה מובן בעניננו, ששמחת בנ"י התחילה עוד בהיותם במצרים כשנתבשרו ע"ד יציאתם ממצרים וקבלת התורה, אבל מנין הימים התחיל רק לאחרי היציאה בפועל.
וע"פ כל הנ"ל יש לבאר דברי (רז"ל ו)רש"י "וששאלת מה זכות יש לישראל דבר גדול יש לי על הוצאה זו שהרי עתידים לקבל התורה על ההר הזה לסוף ג' חדשים שיצאו ממצרים":
בזה שהקב"ה הודיע שיקבלו את התורה לאחרי צאתם ממצרים נתעוררו אצלם השתוקקות וגעגועים גדולים לקבלת התורה, ותשוקה זו ודאי נחשבת לזכות גדולה לישראל [שהרי דבר זה (תשוקת ישראל לקבל התורה) לא בא בפירוש במאמר השם, ורק אמר למשה "תעבדון את האלקים על ההר הזה"].
ועפ"ז יש לומר עוד יותר, שבגלל זה גם עצם קבלת התורה בהר סיני נחשבת לזכות (וכדמצינו בריבוי מקומות42 שזהו שבחם ומעלתם של ישראל שקבלו את התורה בהר סיני) — הגם שכפה עליהם הר כגיגית, ועוד זאת, שעצם מאמר השם "תעבדון את האלקים על ההר הזה" כבר הכריח הענין דקבלת התורה (כנ"ל) — כי הענין דקבלת התורה "התחיל"42 מהשתוקקות וגעגועים של ישראל לקבלת התורה עוד בהיותם במצרים, שדבר זה בא מרצונם ובחירתם, וזה גופא גילה, שגם מעשה הקבלה שלהם בהר סיני לא הי' (רק) ענין הכרחי וכפי', אלא יש בזה
הערות
- 38. ספר המנהגים לר"א טירנא בהגהות.
- 39. בספר המנהגים שם לא הובא זה בשם "מדרש". אבל משמע שהוא אריכות המשל דה"מדרש" שהובא באבודרהם ומטה משה.
- 40. כ"ה בהוצאת ספר המנהגים הנ"ל משנת תסח ועוד. ובכמה דפוסים (הוא בשינויים קלים, ו)איתא "שר" במקום "מלך".
- 41. להעיר מתניא פמ"ו ופמ"ט.
- 42. ראה פרש"י האזינו לב, י ד"ה ימצאהו. ברכה לג, ב ד"ה ויאמר. שם, ג ד"ה והם. ובכ"מ.
- 42. להעיר מפרש"י עה"ת בא יב, כח (ממכילתא עה"פ) "מכיון שקבלו עליהם מעלה עליהם הכתוב כאילו עשו". ונפק"מ להלכה, דכאשר אין יכולים להתענות "נקבלי' עילוון ולכי בטיל הגזירה ליתבא", "דמשום קבלה מהני לן כתעניתא" (תענית ח, ב ובפרש"י שם ד"ה ניקבל). וכ"ה להלכה בשו"ע או"ח (סתקע"א ס"ג), ובב"י לטור שם "ועולה להם כאילו התענו אותם", היינו שע"י שהאדם קבל ע"ע להתענות, ה"ז גופא נחשב ומהני כתענית, שמצילו כו' בעת הצורך (ראה פרש"י שם ד"ה מנלן). וכמו שלמדין בגמ' שם[ednref_6_*] מהכתוב (דניאל י, יב) "ויאמר אלי אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלקיך נשמעו דבריך". וראה מאירי תענית שם. ירושלמי תענית רפ"ג ובמפרשים שם. [edn_6_*] ולהעיר שגם במדרש לקח טוב בא שם מסיים (בהמשך ללשון המכילתא הנ"ל) "וכה"א בדניאל למן היום כו'".
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.