320

בתורה שעל ידה מתקשרין ישראל בקוב"ה¹⁸ — דוגמת נרות המקדש. אמנם עצם ענין התורה הוא — תורה "לשמה", לשם התורה עצמה, ללא כל תכלית אחר. כי התורה היא חכמתו ורצונו של הקב"ה, ומיוחדת במהותו ועצמותו¹⁹. לזאת הנה כשם שבהעצמות אין שייך לומר שהוא לאיזה תכלית אחרת ח"ו, כך גם בהתורה.

וזוהי ההוראה המיוחדת שישנה בנרות חנוכה — ההתמסרות לתורה לגמרי בלי שום תכלית צדדית, גם לא תכלית דקדושה, כי התכלית היא — התורה עצמה.

ו. וע"י ההתבוננות בענין הלזה שנרות חנוכה מספרים — בגודל מעלת התורה, אשר בה נמצא העצמות ית', תכלית כל התכליתים, הרי מובנת התוצאה — גודל ההתמדה והשקידה, המסירה ונתינה בלימוד התורה, מסירה ונתינה בלי כל הגבלות, וגודל היגיעה שבתורה. וכיון שע"י היגיעה מובטחים אנו, כפסק רז"ל²⁰, "יגעת — ומצאת", עד לאופן דמציאה, הרי מוסיף עוד יותר ביגיעה.

וגם זה — ענין היגיעה בתורה — מרומז בנרות חנוכה. כי נ"ח מצותה מן המובחר בשמן זית²¹. וארז"ל²² זית כשכותשין אותו מוציא שמנו. וכך בהתורה, ההצלחה בתורה אור — היא ע"י יגיעת וביטוש הגוף דוקא.

ז. הוראה נוספת בענין שמן זית היא:

שמן זית מורה על פנימיות התורה, וידוע הרמז שמן זית זך — כתית למאור, מאור שבתורה²³. וכמו שהשמן הוא בהעלם ובפנימיות בהזית ויציאתו לגילוי היא ע"י כתישה דוקא, כך גם פנימיות התורה, מצד עצמה היא בתכלית ההעלם, רזין דרזין, והתגלותה היא ע"י הכתישה דוקא, וכידוע משל כ"ק אדמו"ר הזקן בענין כתישת האבנים טובות²⁴.

ח. המורם מכל האמור:

"סיפור" והוראת נרות חנוכה הוא — התמסרות גמורה להתורה, בלי שום תכלית צדדית, כי אם להתורה עצמה, ולהתייגע בתורה, בגליא דתורה ובפנימיות התורה.

והוראה זו צריך להמשיכה בכל השנה כולה ועל כל השנים כולן כדאי' במדרש והובא ברמב"ן²⁵ שנרות חנוכה אינן בטילות לעולם.

(משיחות נר ה' דחנוכה וש"פ מקץ תש"כ)