319

לבטלה, לפי שכבר יש שם אורה מרובה מנרות שהדליק הראשון. וגם אלו שמיישבין המנהג, טעמם הוא, שכל מה שניתוספה אורה בבית יש בה שלום בית ושמחה יתירה. אבל גם לדעתם לא יברכו שנים במנורה אחת, לפי שכל ענין נרות שבת הוא בשביל שלום בית.

אמנם בנ"ח הדין בפשטות⁸, נר שיש לה שני פיות עולה לב' בני אדם.

וכן מוכח ג"כ ממה דאיתא בגמרא⁹ שבשעת הסכנה מניחה על שולחנו ודיו, הרי שגם במקום שאין פרסומי ניסא מברך ומקיים את המצוה.

ואין לזה סתירה מהדין¹⁰ דנר חנוכה שהניחה למעלה מכ' אמה פסולה ופרש"י דלא שלטא בה עינא כו' וליכא פרסומי ניסא, ולפי הנ"ל לכאורה למה תהא פסולה? הנה הפירוש בזה הוא, שהגדר דהדלקת נר חנוכה הוא באופן כזה שיהא אור המאיר לבנ"א¹¹ (ולכתחילה צ"ל גם באופן של פרסום דוקא), ולכן אם הדליקם במקום (או בזמן¹²) שאינם בגדר הארה לבנ"א (ולפרסם הנס), אז אין מקיים המצוה.

ד. והנה נרות חנוכה, וכמו"כ נרות שבת ונרות המקדש, ענינם אורה. נרות ביהכ"נ וכיו"ב עשויים לכבוד (שלכן אסור להבדיל עליהם¹³), משא"כ נרות שבת ענינם הוא אור, שהרי אור הנר הוא הגורם שלום בית. וכן נרות המקדש ענינם להאיר, כמ"ש¹⁴ יאירו שבעת הנרות, וכן נרות חנוכה ענינם אור, וראי' לזה מהדין¹⁵: אין מבדילין בנר חנוכה שאין נהנים לאורו. דמשמע מזה שאם הי' מותר ליהנות מאורו הי' מותר להבדיל עליו, דמזה מוכח שענינו הוא אור, כנ"ל.

אלא שחלוקים הם. האור שבנרות שבת ונרות המקדש הוא בשביל ענין אחר, והאור דנרות חנוכה אינו בשביל ענין אחר; התכלית היא בו בעצמו.

ה. ענין האור הוא תורה, כי אין אור אלא תורה שנאמר כי נר מצוה ותורה אור¹⁶. זאת אומרת אשר כל שלשה סוגי נרות אלו: נרות שבת, נרות המקדש ונרות חנוכה, ענינם — תורה. אלא שבתורה יש כמה ענינים. יש ענין בתורה שתכליתה היא — ענין אחר. וכמו לימוד התורה בכדי לידע את המעשה אשר יעשון — אשר בכללות ובפנימיות הוא ענין התורה שעושה שלום בעולם¹⁷ — דוגמת נרות שבת. יש ענין