311

אבל בשמן טמא וכו'. ובעוה"ר ולצערנו הרב, הרי גם בתקופתנו רבת הנסיונות עדיין ענין זה מרחף בינינו, מתיונים מכל הסוגים והגוונים וכו'. וקשה להאריך בדבר המצער ועד לאחת.

דא"ג (ובודאי ידוע זה גם לכ') גם המאסר דפרשת י"ט כסלו בא אך ורק ע"י שמבנ"י נתנו יד וכו' וכידוע, וביחד עם זה הנה מזהיר בעל הגאולה רבנו הזקן באגרת הקדש שלו הידועה בעניני השחרור והגאולה ובלשונו, על ריבוי החסדים אשר הגדיל ה' לעשות עמנו וכו' — בכל זה — לבלתי רום לבבם מאחיהם וכו' וכולי האי ואולי יתן ה' בלב אחיהם כמים הפנים וגו',

שזוהי שיטת חב"ד מאז לקרב וכו' לקרבם לתורה ולמצות (ולא ח"ו השפלת התורה והמצוה) מיוסד על אהבת ישראל שחד הוא עם אהבת השם ותורתו.

בכבוד ובברכת חנוכה שמח.

(ממכתב כ"ז כסלו תשכ"ד)

בתודה מאשר הנני קבלת נרות חנוכה כמנהגו הטוב בכל שנה ושנה.

אשר נתקבלו בימים הסמוכים לי"ט כסלו, ראש השנה ללימוד החסידות ודרכי החסידות.

והרי הצד השוה בשניהם, דענין פנימיות התורה שבדורנו נתגלתה בתורת החסידות, רזין דאורייתא, שמן דתורה נקודתה להפיץ המעינות ולהאיר ועד שיאירו גם ברשות הרבים וכדוגמת דרז"ל על בית המקדש שהיו חלוני שקופים אטומים דוקא, ונשתלשל בנרות חנוכה שצריכה להיות הדלקה על פתח ביתו מבחוץ דוקא.

והסדר באופן כזה הוא גם בפנימיות התורה, שמתחלה היתה ליחידי סגולה ולאחרי זה הענין דמצוה לגלות זאת החכמה, כדברי האריז"ל החי ומובא בתניא קדישא לרבנו הזקן בעל השמחה והגאולה די"ט כסלו ועד להפצת המעינות חוצה, וק"ל.

ויהי רצון שיעשה כאו"א מאתנו בכל שלשת הפרטים: א) באופן דהפצה, ב) המעינות, ג) — עד שיגיעו גם — חוצה, ומתוך שמחה חיות והתלהבות.

בברכת חג הגאולה ונרות חנוכה מאירים.

נ. ב. כדרכי ומיוסד ע"פ דברי הזהר מצו"פ המחאתי בקשר לנר חנוכה.

(ממכתב ט"ו כסלו תשכ"ג)