268

... לכאורה אינו מובן סגנון ברכת תנחומים שמקשר ענין הנחמה עם האבלות על ציון וירושלים,

ברם בזה עצמו נקודה עיקרית בנחמה, והיא בשלש, אף שאין הזמן גרמא להאריך, והן: א) אבלות היחיד זו — היא באמת גם אבלות הכלל וזה מודגש על ידי שמשתפים עם האבל את אבלי ציון וירושלים, היינו כל ישראל וכלל ישראל. ב) נחמת היחיד היא נחמה מובטחה בדיוק כמו נחמת ציון וירושלים, שהיא מיסודי אמונתנו אמונת חיים. ג) הנחמה היא נחמה אמיתית בדוגמת נחמת ציון וירושלים עלי' נאמר: ואמרת ביום ההוא (כי עתה אין זה מובן כלל) אודך ה' כי אנפת בי ישוב אפך ותנחמני, שה"אודך" הוא על ה"אנפת", וכן היא הברכה וההבטחה בנחמת היחיד — בתוך שאר אבלי ציון וירושלים, תובב"א.

(ממכתב כ"ג אלול תשכ"ז)

בצער נודעתי מאבדתם, ונוסף על השתתפותי בצערו, נא למסור לבתו והמשפחה שי' אף כי בלתי מכירם ברכת תנחומים — המקום ינחם אותם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים.

אופייני הוא הנוסח האמור המקובל והמסורתי, שיש לדייק בו שתי נקודות: א) בנוגע לעצם הצער, שמקשר את צער היחיד עם צער הכלל, זאת אומרת שכמו שחורבן ציון וירושלים הוא אבל כל העם כולו, כן הוא אבל היחיד, באשר כל ישראל הוא קומה אחת, שלכן נקל יותר לשאת את הצער והיגון. ב) ובנוגע הנחמה, הרי כמו שודאית נחמת ציון וירושלים והיא מיסודי אמונתנו, עד שאמרו שכל המתאבל על ירושלים זוכה לראות בנחמתה שמחתה, כן הוא ענין האבלות שמטרתה ותכליתה ענין התשובה (רמב"ם הל' אבל סוף פ' י"ג) — שהנחמה ודאי שתבוא ממנחם ציון ובונה ירושלים.

בכבוד.

(ממכתב י' סיון תשכ"ד)

מכתבה מח' אלול הגיעני באיחור זמן, ואזכירה על הציון בעת רצון לברכת ה' בהמצטרך לה ולבני ביתה שיחיו.

ואף כי גדול הכאב והצער וכו', הרי ידוע נוסח המסורתי מעשיריות דורות בישראל שהנחמה היא "בתוך שאר אבלי ציון וירושלים", אשר אחד הביאורים בזה הוא שכמו שברור הדבר אשר אבלי ציון וירושלים ינוחמו בוודאות על ידי השי"ת