264
זי"ע, אשר אביו, בהיותו בן ד' או ה' שנה, נכנס ביום ההולדת (כ' מרחשון) אל כ"ק אדמו"ר הצמח צדק לקבל ברכתו, ופרשת השבוע הי' אז פ' וירא, וכשנכנס התחיל לבכות, וכששאלו אדמו"ר הצ"צ מהי סיבת בכיתו, ענה כי בפרשת השבוע מסופר אשר הקב"ה נראה לאברהם אבינו, ולכן גם הוא משתוקק שיראה אליו, ומשום זה בוכה הוא.
ויענהו אדמו"ר הצ"צ: אַז אַ איד אַ צדיק גמור, צו 99 יאָר, ווייס אַז ער דאַרף זיך מל זיין, איז ער ווערט אַז דער אויבערשטער זאָל זיך צו עם באַווייזן.
באיחול בריאות הנכונה לו ולזוג' שתי'.
(ממכתב ט"ו מרחשון תשי"ב)
1)* חמאה וחלב.
2) עדיפא הול"ל להקשות על הש"ס (ב"מ פו, ב) כמו שאכלו ושתו.
3) "לא נצטרכו לשתות". ויל"פ — אבל שתו מפני טעם טפל ולכן לא נזכר בפי' (שיהי' לישראל גם הבאר עי"ז דוקא, וכו').
4) הרי המדובר בפירש"י בפשוטו של מקרא.
וגם בכו"כ ספרי טעמי המנהגים דעברו על איסור בשר בחלב (וש"נ — פס"ר ועוד).
(ממענה א' טבת תשמ"ב)
לאחרי הפסק הארוך נתקבל מכתבו ממוצש"ק, ולפלא שהורגל כנראה להשמיט ממכתבו בשורות משמחות, ואף שמובן שכשישנו דבר המעיק ומיצר אין הענין
הערות
- *. מענה על שאלה: בשיחת ש"פ מקץ שבת חנוכה ור"ח טבת נתבאר מה שאצל המלאכים דאברהם נזכר רק "ויאכלו" ולא "וישתו" — מפני שהעיקר הוא האכילה והשתי' טפלה, וכמובן גם מפשטות הסיפור שכיבדם בשניהם הן באכילה והן בשתי'{1}. ולא הבנתי שהרי במאמרי אדה"ז — תקס"ב ח"ב (ע' תטו){2}: "ולכך לא נזכר השתי' באכילת המלאכים אצל אברהם מפני שאם היו אוכלין גם חיצוניות המאכל שהוא הגורם חמימות והמשקה מקרר כו' אבל כשהפריד אברהם חיצוניות המאכל לבד ונתן להם לא{3} נצטרכו לשתות"{4}. ע"כ ל' השואל. המו"ל.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.