262

אבל הרי אמרו חכמינו ז"ל שאין סומכין על הנס (אף שהלואי ויאריך וכו' וכו'), לכן אין בידי למלאות בקשות כת"ר בענינים שכותב. וכנ"ל לא מן הגויים אני מפחד ח"ו, שהרי הם אינם בעלי בחירה, כי אם מדעת הטועים (והרי אפילו אם הטעות הוא בשוגג ואונס וכולי אין נפ"מ בהנוגע להתוצאות ומעשה בפועל) מאחינו בנ"י שבעלי בחירה הם. ויש מהם שהלבישו הענין באיצטלא דמצוה וכולי וד"ל.

כנ"ל יש להאריך כהנה וכהנה בכל הענין, אלא שאין כוונתי כלל וכלל להחליש את כת"ר והנלוים אליו בשיטתם ועניניהם. וכל הכתוב לעיל הוא אך ורק על פי הציווי דוהייתם נקיים מהוי' ומישראל, במענה על תוכן מכתבו.

בכבוד ובברכה.

(ממכתב כ"א כסלו ה'תשכ"ט)

לאחר הפסק ארוך — אף שבינתיים שאלתי עליו על ידי ידידנו המשותפים, נתקבל בימינו אלה ספרו ירושלים במצור. ותשואות חן על שימת לבבו לשלחו לי. ואף שלא היה הזמן גרמא לעיין בו כראוי, לא רציתי לדחות האישור. והעיקר הוא דבר בעתו, שהרי ידוע לכבודו מצב ירושלים כמו שהוא עכשיו, שאף על פי שהמצור שהוא כותב עליו היה — בחיצוניות — חריף יותר משהוא עכשיו, אבל לא כן מבפנים. וכמדובר כמה פעמים בארוכה, כי לגלת ב' פנים: הא' כאשר יהודי נמצא בתוך הגלות, ואף על פי כן יכול להיות בקומה זקופה, והב' כאשר הגלות נמצא בתוך היהודי, שמבחוץ לכאורה אין הגבלות, אבל מבפנים גדול השיעבוד.

שלכן אף על פי שבטוחני שעושה בלאו הכי, בוודאי יוסיף בפרסומת ספרו, והעיקר, הדגשה שאינו רק ענין שהיה נוגע אז, אלא שמזה הוכחה ברורה איך צריכה להיות הגישה עכשיו, ולהרעיש דעת הקהל לשלול כל קאסלקאדעתך שרוחשים בחוגים מסויימים שיהיה דגל ירדן מתנופף על מקום קדש הקדשים ושהיהודים ימסרו אותו במו ידיהם, היו לא תהיה. ויהי רצון שהרעש האמור יפעל שלא יעשו מזה ענין מפלגתי וכו'.

ואעפ"י שבוודאי יודע מזה, אבל לגודל חשיבות הענין אוסיף שהדיעה המבהילה הנ"ל כבר חדרה ל"חלונות הגבוהים", ומן הצורך להשתדל בכל תוקף לבטל הדבר מעיקרא.

(ממכתב שנת תשל"ו)