239

— ואולי אפ"ל בכ"ז — דמרז"ל הנ"ל מדגיש התמוה שאמירת אמת הביאה שאבדו מן העולם. ולהוסיף בהתמי' — העתיק גם מעלת דואג. והגירסא צ"ל "נחש מרגלים ודואג האדומי אבי' הרועי'" (כלשון הכתוב ש"א כא, ח). או "דואג האדומי האב ב"ד" (כדרז"ל). והמעתיק שלא שמש כל צרכו ולא הבין את הנ"ל בא "ותיקן" ל"הבארותי" (אותיותיהם דומות בכת"י). ושלאחריו חפש ומצא דהבארותי שייך לבני רמון והוסיף "ביאור" כו'.

(ממכתב י"ט טבת תשכ"ב)

... איסור^* אכילת עץ הדעת לא הייתה אלא לג' שעות — כמבואר במרז"ל.

(ממכתב ימי חנוכה תשמ"ח)

... מטובו להודיע מה הם הענינים השלילים שבקבלת הצעה זו, כפי שרואה הענינים על אתר, כי בטח ישנם גם פרטים שלילים בדבר, וכידוע שבכל עניני עולם — לאחרי חטא עה"ד — נעשה תערובות טו"ר...

(ממכתב כ"ה ניסן תשי"ז)

... לכתבו ע"ד מדת החסד שהוא גם למי שאינו ראוי וסתירות לזה מאיזהו מקומן — כמה דרגות באינו ראוי, אם אינו ראוי ע"פ מדת הגבורה, או גם ע"פ מדת הרחמים, או גם ע"פ מדת החסד הנולדה משכל (חסד דתיקון). וכמובא הדוגמאות בכ"מ, לפי ענינו: כ"ו דורות ניזונין בחסדו כו' (מכעיסין ובאין מחד גיסא — ורב טוב ביותר מחד גיסא), לו ישמעאל יחי', חסד לערבים ואומר ברכו למי שאכלתם משלו וכו'.

(ממכתב ימי חנוכה תשכ"א)