237

בקונ' ומעין מ"ד שהוסיף בל' הסש"ב ואע"ג דאיהו לא חזי "כלומר בלי הרגשתם" — ועיג"כ במצות אחדות ה' בסה"מ להצ"צ שכתב: הסט"א עיקרה בעולם העשי' וכל נפשות העכומ"ז מושפעות משם ומושרשות שם ואין שם אלא ההוא נהירו דקיק מאור הקדושה שניתן שם מימי מלכי קדם ולכן הם חייבים להאמין בבורא ית' עכ"ל.

ולהעיר מענין זדונות נ"ל כזכיות, וענין הנסיונות ע"פ מש"כ בד"ה אחרי ובאורו הנדפס בס"ס דרך מצותיך.

— ועצ"ע דהא זמ"צ ב"נ הם ענין של בירור, וא"כ הרי צ"ל ע"י יעקב דוקא וכמ"ש בדרושי ענין ברכות יצחק ליעקב דוקא ומהם בנדפס באוה"ת ד"ה ראה ריח הג"ה וא"ו^***. ואואפ"ל דזהו רוחניות ופנימיות ההלכה — יד הל' מלכים פ"ח ה"י וי"א — צוה משה רבינו מפה"ג לכוף את כל באי העולם לקבל מצות שנצטוו ב"נ וכו' וצריך לקבל עליו בפני ג' חברים וכו' והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שציוה בהן הק' בתורה והודיענו ע"י מ"ר שב"נ מקודם נצטוו בהן וכו'.

— ומדי דברי בהלכה זו אזכור חידושי', דמשמע, כאן ובהל' מילה פ"א ה"ו, דעל אי קבלת זמ"צ לחוד — אף שלא עבר בפועל — ב"נ נהרג. ומנ"ל הא.

(ממכתב כ"ח מנ"א תרצ"ט)

מכתבם בהערה ע"ד הכוונה בסש"ב ספ"א במש"כ שם דנפשות או"ה הם מגקה"ט שאין בהם טוב כלל. ונסתפקו אם יש באו"ה קצת טוב עכ"פ דלכאורה זהו מוכרח כיון דנצטוו בז' מצוות דב"נ. גם הרי יש חסידי או"ה ויש להם חלק לעוה"ב, (אליבי' דר' יהושע וכ"פ הרמב"ם הלכות עדות ספי"א והל' מלכים ספ"ח) או שאין בהם טוב כלל, וכל' הסש"ב.

והנה אם בסברא — י"ל כמה סברות לכאן ולכאן, ולדוגמא: א) אם נאמר דיש בהם טוב קצת ופועל בהם א"כ מהו החילוק בין גקה"ט וק"נ, ולמה כל צדקה וכו', אינן אלא להתייהר, ובפרט שבסנהדרין נז: דקאמר שם ביתו לצדקה משמע דאו"ה נצטוו אצדקה, ולמה נאמר עליהם (סש"ב ספ"א וספ"ו) "טמאות ורעות לגמרי ואין בהם טוב כלל". ב) א"ת דאין בהם טוב כלל — איך יש להם קיום גם כשעושין צדקה להתייהר הרי יש כאן מעשה טוב וכוונה רעה ואיך אפשר בהם מעשה טוב עכ"פ אם אין בהם טוב כלל.

אבל כבר נתבאר הענין בכתבי דא"ח והוא: בקיצור תניא להצ"צ (נדפס בס"ס דרמ"צ ח"א) פ"ו כתב וז"ל: גקה"ט ואין בהם טוב כלל (ר"ל בעצמותם אבל בבחי'