228

והם שני הענינים שבתומ"צ וישראל: כפי שהם במצב ד"יתבי בסעודתא", היינו כפי שהם בשייכות לעניני העולם, שאז פעולתם ע"פ תורה היא בהגבלות דטבע העולם (ואין מסיחין בדברי תורה במקום דשכיחא הזיקא), וכפי שהם "בתר דסעיד", למעלה מעניני העולם, לאחר גמר הבירורים בעניני העולם, שאז מתגלית מעלתם דבנ"י, כפי שהם למעלה מהבריאה, באופן ד"לא מת", "מה זרעו בחיים אף הוא בחיים".

ו. והנה גדר הנצחיות (גם) בנוגע לחיי הגוף, אף שבגלוי נאמר זה רק בנוגע ליעקב עצמו, הרי בפנימיות הוא בכל ישראל, כפסק המשנה50 "כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא", שפירוש עוה"ב כאן הוא עולם התחי'51, והטעם לזה (ממשיך במשנה) "שנאמר52 ועמך כולם צדיקים לעולם יירשו ארץ נצר מטעי מעשה ידי להתפאר", שמצד עצם מציאותם, שהם "נצר מטעי מעשי ידי" של הקב"ה, יקומו כל ישראל לתחיית המתים, שאז גם גופם יהי' קיים בקיום נצחי53.

וענין זה עבר בירושה מיעקב אבינו, ש"לא מת", ובפרט דיעקב הוא בחור שבאבות39, מצד בחירתו של הקב"ה, דבחירתו ית' בנוגע לכל ישראל היא (לא רק בהנשמה, שהיא חלק אלקה ממעל ממש54, אלא) (בעיקר) בהגוף, כדאיתא בתניא55.

ומזה ש"ספדו ספדנייא כו' וקברו קברייא", שגם זה הי' ע"פ תורה, לפי "שנדמה להם שמת", בא ונמשך הכח לכאו"א, שהדרך להגיע לתחיית המתים היא ע"י העבודה דזיכוך ובירור הגוף, ביטול הגוף "אל עפר תשוב"56, שע"י ביטול זה (כמבואר במ"א57 שמקיים זה ע"י העבודה רוחנית ד"ונפשי כעפר לכל תהי'"58 ואינו חוזר לעפר ממש) באים אח"כ לתחיית המתים, בגאולה האמיתית והשלימה.

(משיחת כ' מנחם אב תשל"א)

הערות

  1. 50. סנהדרין ר"פ חלק.
  2. 51. רע"ב (ועוד) למשנה סנהדרין שם. וכדמוכח גם מהמשך המשנה "ואלו שאין להם חלק לעוה"ב האומר אין תחיית המתים מן התורה", שהטעם ע"ז הוא כדאיתא בגמ' (שם צ, א) הוא כפר בתחה"מ לפיכך לא יהי' לו חלק בתחה"מ כו' מדה כנגד מדה.
  3. 52. ישעי' ס, כא.
  4. 53. ראה בארוכה ספר המאמרים מלוקט ח"ג ע' לד ואילך.
  5. 39. שנאמר (תהלים קלה, ד) כי יעקב בחר לו י"ה — ב"ר פע"ו, א. וראה גם זח"א קעא, ב. וראה שם קמז, ב. קיט, ב. ועוד. שער הפסוקים תולדות כז, כה.
  6. 54. תניא רפ"ב.
  7. 55. פמ"ט (סט, סע"ב ואילך), ובו דוקא היא בחירת העצמות — ס' השיחות תורת שלום ע' 120.
  8. 56. בראשית ג, יט.
  9. 57. ראה ס' השיחות תשמ"ח ח"א (ע' 8227). סה"מ מלוקט ח"ב ע' רפ. ועוד.
  10. 58. ברכות יז, א: אלקי נצור כו'.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.