196
בלבד שעיקר ענין התפלה הוא הכוונה ומחשבת הלב, אלא עוד זאת, שתפילת העמידה היא תכלית הדביקות שבתפילה גופא, כידוע בענין ד' שלבים דהתפלה, שתפילת העמידה היא כנגד עולם האצילות, שהוא עולם האחדות, שאין שם שום מציאות בלעדו ית'.
וזהו התוכן הפנימי של תפילת העמידה, שהוא כעומד לפני המלך32, שאין זה רק תיאור מצב המתפלל, אלא ע"פ פנימיות הענינים, זה גופא הוא תוכן ענין התפלה, מה שהאדם עומד לפני המלך בביטול מוחלט.
[ויש לומר שזהו הביאור הפנימי בההלכה שבעת התפלה צ"ל "כעומד לפני המלך", ו"אפילו מלך ישראל שואל בשלומו לא ישיבנו"33 (משא"כ בק"ש שהתירו שאילת שלום מפני היראה ומפני הכבוד34), שהוא לא רק דין בנוגע למעשה, שהמתפלל נמצא במעמד ומצב ששומע ששואלין בשלומו ומבחין מיהו השואל בשלומו ורק בפועל אינו משיב לו בגלל שעומד לפני המלך, אלא זהו אמיתית מצבו דהמתפלל דזה שאינו משיב הוא לפי שבטל במציאותו].
וזהו גם הטעם שתפלה צ"ל בלחש דוקא, כמו שמבאר אדה"ז35 בביאור בחי' יהודה36 "שהוא בחי' הודאה הוא בחי' בטול והתכללות. . ולכן תפלה היא בלחש ובחשאי. . בחי' ביטול במציאות ממש לגמרי והיינו בחי' השתפכות אל חיק אבי' ממש להיות כאין ואפס ממש".
ועפ"ז יובן ג"כ הא דע"פ פנימיות התורה37 זה שתפלה צ"ל בלחש היינו שאינו נשמע אפילו לאזני המתפלל38, כי דוקא בזה בא לידי ביטוי גודל הביטול של תפילת העמידה, שאין נרגשת מציאותו, עד שהוא עצמו אינו שומע את קול תפילתו39.
ו. והנה בתורה אור סוף פרשתנו40 איתא: "וכמו"כ יובן ענין שמו"ע צלותא
הערות
- 32. ראה ברכות לג, רע"א. שו"ע אדה"ז סי' קד ס"ב. וראה שבת י, א. טושו"ע ושו"ע אדה"ז או"ח סו"ס צה "כעבדא קמי' מרי'".
- 33. טושו"ע שם ר"ס קד.
- 34. שם ר"ס סו. וש"נ.
- 35. תו"א ויחי מה, ג.
- 36. להעיר שזה שייך להחילוק דיוסף ויהודה, כדאי' בזהר ריש פרשתנו (רה, ב) דויגש אליו יהודה הוא סמיכת גאולה לתפלה, דק"ש היא בקול דוקא (ראה טושו"ע (ודאדה"ז) או"ח סס"א ס"ד (ס"ה). וראה אוה"ת יתרו ע' ב'תרפט. בהעלותך ע' שס. ועוד) ויהודה הוא בחי' שמו"ע שהוא בחשאי, כמבואר בארוכה בדרושי דא"ח (ד"ה ויגש בהמשך תרס"ו (ע' קיז. ע' תפז. ועוד)).
- 37. להעיר ממחזיק ברכה סקמ"א סק"ב שהנהגה זו שלא ישמיע לאזנו אינה לההמון עם. וראה ברכ"י סק"א שם, החילוק בין טעם פשוט לסודן של דברים, שע"פ סוד יוצא שלא ישמיע אפילו לאזניו. [בנתיבות עולם למהר"ל (נתיב העבודה פ"ב): רק אם הוא צדיק גמור והוא שכלי אז השם יתברך שומע אף שקורא אל השם בלבו בלבד (אבל הביאור שם בענין הדיבור בתפלה בלחש הוא באו"א)]. והנהגת האריז"ל הנ"ל (הערה 28) היינו בנוגע לשאר חלקי התפלה, דפשיטא דה"לחש" בתפילת העמידה שלו הי' למעלה משאר חלקי התפלה.
- 38. ראה סידור (קטז, סע"א). תו"ח מקץ פו, ב. ולהעיר מעולת תמיד להרח"ו שם: אבל כשהיא בלחש שאינה נשמעת לאזניו אז היא רוחנית מאד מגדר טבע רוח האדם שהיא פנימיות ורוחניות יותר כו'.
- 39. ולפ"ז מציאות הדיבור היא (רק) בשביל בירור נה"ב (ראה קונטרס העבודה פ"א בסופו. וראה תניא רפל"ח). וי"ל שגם בזה מודגש ענין הביטול, שכל ענין הדיבור דתפלה היא רק למלאות רצון העליון לעשות לו ית' דירה בתחתונים, בבירור הגוף ונה"ב (עיין תניא שם).
- 40. מה, ריש ע"ב.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.