189

מסיים¹⁸ (כמובא בב"י) "שטעמים¹⁹ אלו להיכא דנהוג, אבל היכא דלא נהוג לא לנהוג כן מחדש".

חזינן מזה, דגם להתרומת הדשן (מקור יישוב המנהג הנ"ל) לא פשיטא לי' שאין לחוש משום אין מדלגין מנביא לנביא בזמן הזה, עד שהורה שלכתחילה אין לנהוג כן²⁰.

ועפ"ז יש מקום לומר, דהא שהב"י הזכיר רק ע"ד הוספת הפסוקים דהפטרת מחר חודש בשבת שחל בא' דר"ח, ולא בשאר מקרים כיו"ב (כנ"ל סעיף א), הוא לפי שרק בכה"ג פשיטא לי' ההיתר לדלג מנביא לנביא, כי ב' ההפטרות דהשמים כסאי ומחר חודש נחשבים כעין חד ענינא (דהפטרת ר"ח הוא מחמת ענין ר"ח שנזכר בו, והרי גם בהפטרת מחר חודש מדבר בענין ראש חודש), וכיון דעיקר הטעם שאין מדלגין מנביא לנביא הוא מפני "טירוף הדעת"²¹ (מחמת שינוי הענינים), הרי בכה"ג שהן כמו חד ענינא²² אין קפידא²³.

ויש לומר, שמטעם זה הביא בב"י שם (לאחרי שהביא דברי התרומת הדשן) עוד ישוב להמנהג דהוספת פסוקים מהפטרת שוש אשיש כשיש חתן — "וה"ר מנוח תירץ דכיון דשוש אשיש קרינן על פה לא שמי' דילוג, וכיו"ב כתב מהר"י בן חביב ז"ל בשם נ"י וז"ל שאני שוש אשיש דלאו משום הפטרה קאמרינן לי' אלא כזמר בעלמא" — ולא הסתפק בטעם התרומת הדשן [ועוד זאת, הרי טעם ד"שאני שוש אשיש. . כזמר בעלמא"²⁴ לא שייך בהפטרת מחר חודש שפשוט ד"משום הפטרה קאמרינן לי'"] — כי עיקר ההיתר דהוספת פסוקי מחר חודש הוא כיון שבלאו הכי הם כמו חד ענינא, משא"כ גבי הוספת שוש אשיש שהוא ענין חדש לגבי הפטרת היום לא רצה הב"י לסמוך על ההיתר שבתרומת הדשן, ולכן מוסיף עוד טעם ד"לאו משום הפטרה קאמרינן לי'".

ועפ"ז מובן טעם ספיקו של כ"ק מו"ח אדמו"ר בהפטרת שבת חנוכה שחל בר"ח מטעם "אין מדלגין מנביא לנביא", אף שלענין שבת שחל בא' דר"ח נהגו רבותינו נשיאינו להוסיף פסוק ראשון ואחרון דהפטרת מחר חודש (כדעת המחבר בשו"ע), כי בנדון דחנוכה השאלה היא אם להוסיף ענין חדש מנביא אחר, ויתכן דבזה גם הב"י יודה דאין להוסיף, כנ"ל.

ד. והנה בשנת תש"א (כמה שנים לאחרי כתיבת האגרת הנ"ל) הדפיס כ"ק מו"ח אדמו"ר סידור תורה אור בארצות הברית בפעם הראשונה בהוספת "סדר הפטרות שיש בהם חילוקי מנהגים", והורה, אשר בפ' החודש "אם הוא ר"ח או