185

גו'"⁴⁷, וכן אחרי לידת יצחק "ויעש אברהם משתה גדול"⁴⁸ ועוד.

[ואינו דומה להאריכות בריש פרשת וירא⁴⁹ "וימהר אברהם גו' מהרי שלש סאים קמח גו' ויקח בן בקר גו' ויקח חמאה גו'" — כי שם כוונת הכתוב להדגיש גודל הכנסת אורחים של אברהם אבינו וטרחתו בזה, וגם שנתן להם מן המובחר כו', כפרש"י שם⁵⁰ "ג' פרים כו' להאכילן ג' לשונות בחרדל"].

ומ"ש גבי יעקב ולבן⁷ "ויזבח יעקב זבח בהר ויקרא לאחיו לאכל לחם" (ובפרש"י "ויזבח יעקב זבח, שחט בהמות למשתה") — ולא נאמר בקיצור "ויקרא יעקב לאחיו לאכל לחם" ("כל דבר מאכל קרוי לחם". רש"י שם) — י"ל בפשטות, דכיון שיעקב שמר כל תרי"ג מצות, הוצרך הכתוב להדגיש שיעקב זבח הבהמות, דאל"כ לא הי' אוכל מזבחים שזבחו "אחיו" ("אוהביו שעם לבן". רש"י שם).

לכאורה י"ל שהוזקק לזה כי לולא זה לא היו אוכלים את הבשר מחשש אבר מן החי, ולכן אמר⁵¹ "וטבוח", שהוא בשר נחירה⁵².

אבל קשה קצת, כי גם השבטים ידעו ע"ד שר הטבחים של פרעה⁵³, שענינו שר של "שוחטי בהמות המלך"⁵⁴, וא"כ בטח שגם אצל יוסף הי' כן, שטבחו הבהמות (ולא הי' בשר מן החי).

ז. ויש לומר הביאור בזה:

בהנהגת יוסף עם אחיו, מצינו דברים הפכיים: נאמר⁵⁵ "ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות", שהטעם בפשטות להנהגה זו הי'⁵⁶ כדי לבחון אותם אם מתחרטים על מכירתם אותו (וכפי שמצינו שע"י הדו"ד עמהם הביאם לכך שאמרו "אבל אשמים אנחנו גו' ויען ראובן גו'"⁵⁷);

אבל לאידך מצינו שאע"פ שלכתחילה אסר יוסף את שמעון, הי' זה רק "לעיניהם, וכיון שיצאו הוציאו והאכילו והשקהו"⁵⁸ (ובודאי שכאשר חזרו למצרים סיפר להם שמעון כ"ז), וגם עתה הביאם אל ביתו לאכול אתו (וכאשר עלה על דעתם שזה רק "להתגולל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אותנו לעבדים גו'"⁵⁹, הבטיח להם האיש אשר על ביתו שאינו כן, אלא "שלום לכם"⁶⁰), ויוסף עצמו אכל עמהם, עד ש"וישתו וישכרו עמו"²⁸.

ויש לומר שיוסף רצה שכאשר יתוודע אל אחיו יאמינו לו, ולכן עשה כמה דברים כדי שאח"כ יתברר להם שכל מעשיו היו לרמז להם שהוא יוסף ומתנהג עמהם כאח.