166

שמפרש הטעמים על פי סדר הזמנים, כי לכל לראש פעל הסיפור דחטא שר המשקים והאופים לבטל הלעז, שזה נעשה תומ"י, ורק אח"כ — "ועוד" — הביא לידי הרווחת אותו צדיק, לאחרי שנתיים ימים כו'.

ד. מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י:

ידוע, שירידת יוסף למצרים היתה ההתחלה לגלות מצרים²⁴, שהיא השורש לכל הגליות, כמחז"ל²⁵ "כל המלכיות (גליות) נקראו על שם מצרים על שם שהם מצירות לישראל", וגאולתם של ישראל קשורה עם ביטול ה"מצירים" והגלות.

ובזה גופא יש, בכללות, שני ענינים: א) ביטול ה"מצירים" שלא יוכלו להצר ולהזיק את ישראל. ב) אתהכפא חשוכא לנהורא, שלא זו בלבד שאינם מצירים כו', אלא אדרבה, הם עצמם מסייעים בגאולתם של ישראל.

ויש לומר, שזהו התוכן הפנימי בשני הטעמים שבפירוש רש"י:

בשלב הראשון, הכוונה בחטא שר המשקים והאופים היתה כדי לבטל הלעז שהוציאה אותה ארורה על יוסף הצדיק, ביטול ה"מיצר" כו'; אבל עיקר הכוונה הוא בשלב השני הבא אח"כ — "ועוד" — כדי "שתבוא הרווחה לצדיק על ידיהם", שעל ידי שרי פרעה גופא תבוא הרווחה וגאולה ליוסף הצדיק, עד שנעשה "משנה למלך".

(משיחות ש"פ וישב וש"פ מקץ תש"מ)

{*} {*} {*}

ה. ע"פ הנ"ל יש לבאר דרשת ר' ירמי' בר אבא במס' חולין²⁶ עה"פ²⁷ "ובגפן שלשה שריגים" (בחלומו של שר המשקים): "גפן אלו ישראל. . שלשה שריגים אלו ג' רגלים שישראל עולין בהן בכל שנה ושנה, והיא²⁷ כפורחת²⁸ הגיע זמנן של ישראל לפרות ולרבות. . עלתה נצה²⁷ הגיע זמנן של ישראל ליגאל. . הבשילו אשכלותי' ענבים²⁷ הגיע זמנה של מצרים לשתות כוס התרעלה. . א"ל ר' אבא לר' ירמי' בר אבא כי דריש להו רב להני קראי באגדתא כוותך דריש להו" (ולא כדרשות התנאים על פסוק זה שהובאו בגמ' שם לפנ"ז²⁹).

ויש לדייק בסדר הענינים שבדרשת ר' ירמי', דלפי דרשתו נמצא, שקודם "הגיע זמנן של ישראל ליגאל" ורק אח"כ "הגיע זמנה של מצרים לשתות כוס התרעלה" — דלכאורה צ"ל בסדר הפוך, דתחלה צ"ל ביטול כחה של מצרים, ואח"כ אפ"ל הגאולה ממצרים?

גם צריך ביאור — למה הי' רב דורש כפי דרשת ר' ירמי' בר אבא, ולא כדרשות התנאים שלפנ"ז?

וביותר תמוה: ר' ירמי' בר אבא הי' תלמידו של רב²⁹, וא"כ מהו הפירוש בדברי ר' אבא שרב "כוותך דריש להו" — לכאורה הול"ל איפכא, שהוא (ר' ירמי' בר אבא) כיוון לדעת רב (שהוא רבו) ודריש הני קראי כמותו.

ו. ויש לומר הביאור בזה: