164

השכיח את הלעז שהוציאה עליו "בפי כולם", היו צריכים "שיפנו אליהם" במשך זמן רב, י"ב חודש¹¹].

אבל לכאורה אין ביאור זה מיישב עיקר התמי' בפרש"י כאן [נוסף לזה שצ"ע, אם קושי זה (למה היו במשמר י"ב חודש) הוא טעם מספיק ע"ד הפשט¹² להכריח דבר שלא נזכר בכתוב, שחטא שר האופים ושר המשקים בא לבטל הלעז כו']: הטעם ד"תבוא הרווחה לצדיק על ידיהם" הביא רש"י רק כטעם שני, בדרך טפל להטעם ד"לפי שהרגילה כו'" ("ועוד שתבוא הרווחה כו'") — ותמוה ביותר, שהרי גם את"ל שיש הכרח בכתובים שהיתה כוונה נוספת בחטא שר האופים ושר המשקים (לבטל הלעז כו'), למה שבק רש"י הטעם המבואר בפשוטו של מקרא ("שתבוא הרווחה לצדיק כו'") והביא כטעם הראשון (והעיקרי) "לפי שהרגילה כו'"?

ב. ויש לומר הביאור בזה, ובהקדם:

בדרך כלל, מפרשים "אחר הדברים האלה" — "אחר המאורעות האלה", "דבר" מלשון "ענין"¹³. אבל בפרש"י מוכח, שלדעת רש"י עיקר פירוש "אחר הדברים" הוא — "אחר הדיבורים הללו", "דבר" מלשון דיבור:

בתחילת פרשת העקידה, עה"פ¹⁴ "ויהי אחר הדברים האלה", מפרש רש"י — "יש מרבותינו אומרים אחר דבריו של שטן שהי' מקטרג כו' וי"א אחר דבריו של ישמעאל שהי' מתפאר כו'", שמדיוק לשונו "אחר דבריו של שטן. . דבריו של ישמעאל" מובן, שמפרש "אחר הדברים" מלשון דיבור¹⁵ [היינו שמעשה העקידה הי' בהמשך לדיבורים מיוחדים שלא נתפרשו להדיא בקרא¹⁶]; וכן אחרי מעשה העקידה, עה"פ¹⁷ "ויהי אחרי הדברים האלה ויוגד לאברהם גו'", פרש"י "בשובו מהר המורי' הי' אברהם מהרהר ואומר אילו הי' בני שחוט כו' וזהו אחרי הדברים האלה הרהורי דברים שהיו ע"י העקידה", הרי מפורש בדבריו שמפרש "דברים" מלשון דיבור [שלכן מדייק "הי' אברהם מהרהר ואומר", ולא מספיק "מהרהר" בלבד].

ועפ"ז מבואר גם דיוק לשון רש"י בפ' לך¹⁸ (בפעם הא' שהובא בקרא הלשון "אחר הדברים אלה") — "אחר הדברים האלה הי' דבר ה' אל אברם במחזה גו' אל תירא גו'", שכתב בפירושו — "אחר הדברים האלה, אחר שנעשה לו נס זה שהרג