160

ע"י מלכותו של יוסף, שהרי גזירת "גר יהי' זרעך בארץ לא להם" היתה יכולה להתקיים בכמה אופנים (וכמחז"ל²⁷ ראוי הי' יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל), אלא יעקב הי' ממתין ומצפה מתי יתקיים חלום יוסף, שיוסף ימלוך, שעי"ז תהי' ירידת יעקב למצרים בדרך כבוד, וכן שהותם של ישראל בארץ מצרים במשך ריבוי שנים תהי' באופן של מנוחה וכבוד ושלוה, להיות שיוסף הי' משנה למלך שבלעדו לא ירים איש את ידו ואת רגלו²⁸, וכפי שהי' בפועל שבני ישראל ישבו בארץ גושן שהיא מיטב הארץ²⁹.

אך גם פירוש זה אינו מחוור, כי פשטות החלום היתה לא על כללות מלכותו של יוסף (כלפי אומות העולם), אלא רק שהשמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי, היינו רק ההשתחוואה דיעקב ואחיו. גם פשטות הלשון "הי' ממתין ומצפה מתי יבוא" אינו מתאים כ"כ לפי הנ"ל, דלשון זו מורה שהי' מצפה שהדבר יבוא בקרוב ובמהרה, ואילו לפירוש הנ"ל ודאי לא הי' מצפה שהדבר יבוא במהרה (דמדוע יצפה יעקב להתחלה של גלות, ואפילו אם יהי' באופן של כבוד). ומתאים רק לומר שהי' יודע שיתקיים כו', אבל לא ש"הי' ממתין ומצפה מתי יבוא".

ה. והביאור בזה:

ידוע הביאור הפנימי בזה שכל ישראל נקראים בשם יוסף, "נוהג כצאן יוסף"³⁰, שהוא לא רק "לפי שהוא פרנסם וכלכלם בימי הרעב"³¹ כפשוטו, אלא לפי שהמשיך והשפיע מעניניו ותכונותיו הרוחניים לכאו"א מישראל³²:

ייחודו של יוסף לגבי שאר השבטים הי' בזה ששאר השבטים היו רועי צאן, מופרשים ומובדלים מעניני העולם בכדי שלא יבלבלום מעבודת השם, משא"כ יוסף הצדיק הי' בגלות "נשבה לבין הגוים"³³, ויתירה מזו, שהי' שולט בכל ארץ מצרים, ולא הי' זה רק כלפי חוץ ובחיצוניות, אלא שהי' עסוק בכל זה, תחלה בבית פוטיפר, "ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו"³⁴, ולאח"ז "ועל פיך ישק כל עמי"³⁵, שניהל בפועל כל עניני מצרים כו', שזוהי "טרדה גדולה ועצומה ביותר"³⁶ — ואעפ"כ, הרי כל טרדות אלו לא נתקו אותו ואפילו לא בלבלו אותו מעבודת השם, וגם בעת עסקו בהם נשאר בתכלית הדביקות באלקות, עד שהי' "מרכבה ממש לאלקות"³⁷.

ויתירה מזו, לא רק שהטרדה בעניני העולם לא גרמה אצלו חלישות בדביקותו באלקות, אלא שהוא פעל בהם ובעניני מצרים, כמרז"ל³⁸ עה"פ³⁹ ויוסף הורד מצרימה, "שלט בהון. . כבש בהון", שפעל על עניני הגלות שיהיו בהתאם לעבודתו דיוסף את השם⁴⁰.

וזהו מה שכל ישראל נקראים על שם