146

פרש"י הנ"ל עה"פ²⁸ "עד אשר אבוא גו'" — "הרחיב לו הדרך כו' אם דעתו לעשות לי רעה ימתין כו', ואימתי ילך בימי המשיח שנאמר³⁸ ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו", שיש לומר, שבזה מרמז רש"י, ששנאת עשו ליעקב באופן של "הלכה", היא (לא רק בעשו עצמו, אלא) גם בכללות האומה דעשו, "עשו הוא אדום"³⁹ [וכמובן גם מפרש"י לפני זה עה"פ⁴⁰ "ולאום מלאום יאמץ" — "אין לאום אלא מלכות", "כשזה קם זה נופל"], ולכן "הרחיב לו הדרך" עד עת קץ, כי עד אז ישנה ה"הלכה" ד"עשו שונא ליעקב" ודעתו לעשות לו רעה.

וזהו שמדייק רש"י, שגם אצל אנשי עשו לא נתבטלה שנאתם ליעקב, ובעצם היו נלחמים עמו, אלא שמצד יראתם אותו נשמטו וברחו לנפשם.

ד. ובדרך זו יש לבאר גם המשך פרש"י כאן, וז"ל: "והיכן פרע להם הקב"ה (לד' מאות איש), בימי דוד שנאמר⁴¹ כי אם ד' מאות איש נער אשר רכבו על הגמלים".

ותמוה, שהרי לכאורה, זה אינו אלא דברי אגדה, ואינו ענין לפשוטו של מקרא, ומה מקום להביאו בפרש"י על התורה⁴² (שלא בא אלא לפשוטו של מקרא, או לאגדה המיישבת דברי המקרא⁴³). ורש"י לא הקדים שהם דברי אגדה.

וביותר תמוה לשון רש"י "והיכן פרע כו'", כאילו שזהו ברור בפשוטו של מקרא שמגיע להם שכר, והשאלה היא רק "והיכן פרע"?!

ויש לומר, ע"פ פרש"י לעיל⁴⁴ גבי בנות לוט, ששם מפרש שהצעירה ש"קראתו בלשון נקי'", "קבלה שכר בימי משה כו'" — למדים מזה, שאף שכללות מעשי' לא היו כדבעי, מ"מ קבלה שכר על הפרט ש"קראתו בלשון נקי'", וכן לומדים מזה שפרעון שכר זה יכול להיות לאחרי כמה דורות; וזהו גם פירוש רש"י כאן — "היכן" הוא השכר של ד' מאות איש אלה, ומפרש "בימי דוד"⁴⁵.

ועדיין צ"ע: פשוט שאין ענינו של רש"י בפירושו לבאר בכלל הנהגת הקב"ה (אם ואיך פרע הקב"ה את ד' מאות אנשי עשו), אלא ודאי שדבר זה נוגע להבנת המקרא כאן.

[בגור ארי' כ' שרש"י מביא זה לראי' שהם נשמטו מעשו. אבל פירוש זה צע"ג, דערבך ערבא צריך: מהי הראי' בפשט