144

ב. בסוף פרשת ויצא¹⁴ מסופר, שכאשר ברח יעקב מלבן, רדף לבן (עם קרוביו¹⁵) אחרי יעקב, ולולא שבא אלקים אל לבן בחלום לילה¹⁶ והזהירו מלדבר עם יעקב "מטוב ועד רע" הי' מרע לו¹⁷.

ועפ"ז קשה להבין בנדו"ד גבי עשו, שרצונו להרע ליעקב הי' הרבה יותר מלבן, כמ"ש¹⁸ "וישטום עשו את יעקב גו' ויאמר גו' ואהרגה את יעקב גו'" — ולתכלית זו הלך לקראת יעקב עם ד' מאות איש¹⁹, שהיתה שנאה זו כבושה אצלו במשך הרבה שנים — וכיצד יתכן שוויתר לגמרי על מזימותיו ושב לדרכו?

ואע"פ שבראות עשו את יעקב, "ויחבקהו גו' וישקהו ויבכו"²⁰ — הרי לא מיבעי לפירוש הראשון ברש"י שם "שלא נשקו בכל לבו", ודאי קשה מדוע לא המשיך במזימותיו; אלא אפילו לפירוש השני (דעת רשב"י) "שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" — הרי מדייק רש"י שזה הי' רק "באותה שעה" [שזהו הטעם²¹ ש"נקוד עליו" (על תיבת "וישקהו"), שניקוד בכל מקום מורה על מיעוט בהמנוקד — כי אף שנשק אותו "בכל לבו", מ"מ לא היתה אהבה אמיתית, רק דרך עראי, "באותה שעה"].

ואדרבה: בפירוש הב' גופא, מקדים רשב"י "הלכה היא, בידוע שעשו שונא ליעקב", וכמשנ"ת במ"א²² דיוק ל' זה (ששנאת עשו ליעקב הו"ע של "הלכה") — דכמו שלא יתכן ביטול או שינוי בהלכות של תורה²³, כך שנאת עשו היא תמידית ונצחית.

[וזהו גם דיוק ל' רש"י "אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו" — ע"ד שמצינו ב"הלכה", שישנו ענין של "הוראת שעה", שעושים שלא כהלכה (כאליהו בהר הכרמל)²⁴, שגם אז ההלכה היא בתקפה ולא נשתנית²⁵, אלא שיש הוראה לאותה שעה לעשות היפך ההלכה; וכך בעניננו, שגם בשעה ההיא לא נתבטלה שנאת עשו ליעקב (כי היא "הלכה"), אלא שלפי שעה נשקו בכל לבו].

ומזה מובן, שאחרי זה חזר עשו למצב של שנאה גלוי' ליעקב²⁶. ועד שגם יעקב חשש מזה, וכמפורש בפרש"י על דברי יעקב לעשו "כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלקים"²⁷, שיעקב "הזכיר לו ראיית המלאך כדי שיתירא הימנו ויאמר ראה מלאכים וניצול, איני יכול לו מעתה" (שזה הי' כבר לאחרי ש"וישקהו"); וכן פרש"י על דברי יעקב "עד אשר אבוא אל אדוני שעירה"²⁸ (שיעקב לא רצה שעשו ילך עמו, אלא "יעבר²⁸ נא אדוני לפני עבדו ואני אתנהלה לאטי גו' עד אשר אבוא גו'") — "הרחיב לו הדרך,