ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך להוישלחשיחה א139

139

שורש אחד, והשינוי בין היו"ד והוי"ו הוא רק בשימוש התיבה23 (ע"ד "הי'" ו"הוה"24).

והטעם שלא הסתפק רש"י בהפי' שהיו"ד והוי"ו מתחלפים, י"ל, שהוא בהתאם לשיטתו הנ"ל דכאשר נתפרש בכתוב טעם השם, יש לדייק כפי האפשרי שאותיות השם תהיינה בדיוק ממש כטעם השם.

ועפ"ז צריך ביאור בנדו"ד, דכיון שלשיטת רש"י יש לדייק בשמות כפי האפשרי, א"כ [גם את"ל ששם פנואל "נופל על לשון" "ראיתי אלקים פנים אל פנים" (פני אל), כי הוי"ו והיו"ד מתחלפים, מ"מ] מדוע משנה הכתוב מ"פניאל" ל"פנואל" (שאינו בדיוק)?

ג. ויש לומר, שגם "פניאל" ו"פנואל" הוא ע"ד הא ד"חוה נופל על לשון חי'", ד"פניאל" ו"פנואל" היינו הך, כי החילוק בין היו"ד והי"ו אינו בעיקר התיבה אלא רק בשימוש התיבה.

ואין רש"י צריך לפרש טעם החילוק בין שימוש היו"ד ושימוש הו' בב' השמות ד"פניאל" ו"פנואל" — כי מובן הוא מהכתוב עצמו:

בטעם השם "פניאל" נאמר "כי ראיתי אלקים פנים אל פנים", ונמצא ששני "פנים" יש כאן, פני יעקב ופני האלקים. ועפ"ז מובן בפשטות, שב' השמות הם על אותו המאורע, אלא שבהיות יעקב במקום שבו ראה פני האלקים, קרא המקום "פניאל" על שם "פני אל", ואילו "כאשר עבר" מן המקום, נקרא "פנואל" על שם פניו (של יעקב) שראו אלקים — "פנו אל" [ד"פנו" נופל על לשון "פניו", כאילו נאמר "פניו (אל) אל"].

ופירוש זה מתאים גם עם הפירוש הפנימי בכתוב זה, דהנה מבואר באוה"ת להצ"צ25, ד"פניאל כי ראיתי אלקים פנים אל פנים" הוא כענין מה שנאמר26 "לך אמר לבי בקשו פני את פניך הוי' אבקש", שהיא העבודה מצד פנימיות הלב, שבה מתגלית בחינת "פניך הוי'", הפנימיות שלמעלה, להיות בגילוי "פנים אל פנים".

ונמצא שיש כאן שני ענינים: "בקשו פני" — שהקב"ה "מבקש" את הפנימיות דהאדם, ו"את פניך הוי' אבקש", שהאדם מבקש ונמשך להפנימיות דלמעלה. והם הם שני הענינים ד"פניאל" ו"פנואל", הפנימיות דלמעלה (פני אל) ופנימיות הלב שלמטה (פנו אל)27.

הערות

  1. 23. ועפ"ז יש לבאר זה שרש"י מוסיף שם "(נופל על לשון חי') שמחי' את ולדותי'" — דלכאורה, הרי מפורש בכתוב שטעם השם הוא לפי ש"היא היתה אם כל חי", ולמה הוצרך רש"י להוסיף "שמחי' את ולדותי'" (וראה באר מים חיים (לאחי המהר"ל) ובאר בשדה על פרש"י שם)? אלא יש לומר [נוסף על פשטות הענין, שבזה מתורץ הטעם שנקראה "חוה" ש"נופל על לשון חי'" (בתוספת ה"א, "לא "חי"), ד"חי'" היינו מיילדת, ש"מחי' את ולדותי'", ועד"ז נקראת ה"אם" ("אם כל חי") בשם "חי'" — הנה עוד זאת] שבזה יומתק הטעם שנקט "חוה" באות ו' (ולא "חי'"), המורה על ענין הווה ותמידי (ע"ד תיבת "הוה"), ולכן מפרש "שמחי' את ולדותי'", ולא רק "היא היתה אם כל חי", ענין שבעבר.
  2. 24. ולהעיר מחזקוני בראשית שם "חוה, לשון חיות, מגזירת הי' הוה".
  3. 25. פרשתנו רמ, ב ואילך. שם כרך ה' תתעח, ב ואילך. וראה גם פלח הרמון פרשתנו (צה, סע"ד ואילך).
  4. 26. תהלים כז, ח.
  5. 27. ראה אוה"ת שם רמב, א (בחצע"ג). שם כרך ה' תתעט, סע"א ואילך [ושם, ד"פנואל" היינו "פנו אליו ית'", ולכאורה מפרש "פנו" מלשון "פני'", שהאדם פונה אליו ית'. וראה לקמן בפנים ס"ד וס"ו]. וראה פלח הרמון שם (צו, גד).

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.