ספרי כ"ק אדמו"ר לקוטי שיחות כרך לה ויצא שיחה ג132

132

מלאך ודברי המלאך היו נבואה מאת ה', שהבטיח לו הצלחה טבעית בהשתדלותו בפעולות טבעיות¹⁴ אלה.

ב) שהלידה דעקודים נקודים כו' היתה בדרך נס¹⁵, וכבשורת המלאך, ופעולת יעקב עם המקלות היתה רק "כדי¹⁶ להעלים הנס ולהסתירו במעשה הטבע, ע"ד שמצינו באלישע שאמר לגחזי¹⁷ קח משענתי בידך גו' ושמת משענתי על פני הנער גו', וכמו שאמר הקב"ה ליהושע¹⁸ במלחמת עי שים לך אורב לעיר כו' אף על פי שמלחמה זו על ידי נס היתה ופועל המקלות אחר דברי המלאך הי'".

ג) שהיו כאן שני ענינים נפרדים, הן לידת עקודים וכו' שבאה באופן טבעי ע"י המקלות דיעקב, והן לידה שהיתה בדרך נס בלי כל קשר לפעולת המקלות (ועל זה בא כאן סיפור החלום ודברי המלאך)¹⁹.

והנה את"ל (כב' האופנים הראשונים) שב' ענינים אלו שייכים זל"ז והשגחת ה' המוזכרת בחלום יעקב קשורה עם פעולות יעקב בהמקלות²⁰, מובן בפשטות, שלא מסתבר כלל לומר שכאן אומר הפסוק דבר חדש במין וצורת הצאן שנולדו, אלא עקודים נקודים ברודים הן הן המינים שנפרטו לעיל, עקודים נקודים טלואים.

אבל את"ל (כאופן הג') שחלום יעקב ונבואת ה' הם ענין בפ"ע מפעולת המקלות, יש לומר בפשטות, שפעולות יעקב במקלות והנס שהובטח לו בחלום גרמו להולדת שני מיני צאן: פעולת יעקב במקלות גרמה שיוולדו "עקודים נקודים וטלואים", ואילו על ידי נס נולדו "עקודים נקודים וברודים".

ג. והנה רש"י כאן בד"ה "והנה העתודים" פי' "אע"פ שהבדילם לבן כולם שלא יתעברו הצאן דוגמתן, היו המלאכים מביאין אותן מעדר המסור ביד בני לבן לעדר שביד יעקב" — הרי מפורש, שלדעת רש"י, הבטחת השם בחלום יעקב היתה ענין בפני עצמו מהולדת הצאן על ידי המקלות, שנולדו עקודים נקודים כו' על ידי זכרים כאלו שהובאו בדרך נס²¹ על ידי המלאכים מעדרו של לבן²².

הערות

14. ראה רלב"ג כאן. אברבנאל כאן. ולדבריהם מה שלקח יעקב המקלות לא עשה זה מעצמו אלא על פי המלאך [וכן מפורש במדרש לקח טוב ל, לט. רבינו בחיי שם, לח (אבל ביאורו בזה הוא לכאורה דלא כדבריהם)]. ובטור הארוך (ל, מב בסופו), לאחרי שהביא יש מפרשים כי איננו טבע שיולידו נקודים כו' בכח המקלות אלא דרך נס, ומה שהוצרך מקלות לנס כי כן דרך כל הנסים למעט הנס כו', מסיים "ואינו נראה כי ודאי טבע הוא וכן דעת רבותינו ז"ל".
15. ראה כלי יקר לא, ח. אוה"ח לא, י.
16. ל' הרא"ם (ל, לט), והוא ע"פ האמונה והבטחון להרמב"ן (פט"ו). רבינו בחיי שם. ועד"ז הובא ביפה תואר השלם לב"ר פע"ג, ז ד"ה מלאכי השרת. הואיל משה (באר התורה) כאן.
17. מלכים ב ד, כט.
18. יהושע ח, ב.
19. ראה ראב"ע לא, ט. רמב"ן שם, יוד. פי' הב' ברא"ם הנ"ל.
20. וראה גם רבינו בחיי שם ל, לז בסופו: והי' הענין הזה ליעקב דבר חכמה וסוד הטבע מעורב בנס כי הי' ענין טבעי מצד פצול המקלות ומצד אחר הי' נס גמור. ע"ש. וראה גם מדרש לקח טוב שם. רבינו בחיי שם, לח בטעם הב'.
21. ודוחק גדול לומר לפרש"י שרצה יעקב להעלים הנס בטבע בפעולת המקלות (כי מפשטות ל' הכתוב ורש"י משמע שע"י המקלות נולדו בפועל עקודים נקודים וטלאים). ובפרט דאז הו"ל לרש"י לכותבו בפירוש.
22. במשכיל לדוד, דאף שהמלאכים הביאו הצאן מעדר לבן, אפ"ה יעקב לקח לו מקל לבנה כו', שלא רצה לסמוך על הנס כו', ועוד דחש יעקב ליהנות ממעשה נסים. ועד"ז בבאר בשדה (ל, לט). ומשמע קצת דמפרש שפעולת המלאכים (בדרך נס) היתה רק בתחלה. אבל מזה שרש"י לא פירש כאן מתי היתה פעולת המלאכים ומתי המקלות וכיו"ב (ראה רמב"ן עה"ת ובחיי הנ"ל שקו"ט בזה), משמע לכאורה, דפעולת המלאכים היתה בסוף הזמן, או במשך כל הזמן "משעה ראשונה עד אחרונה" (גו"א כאן. וראה שם שעכצ"ל שדבר המלאך הי' רק בסוף שני העבודה דאל"כ "איך יעבור. . ארץ אבותיך"). ולהעיר מנחלת יעקב לא, ז.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.