128

קרא דכתיב וברך את לחמך ואת מימיך וגו' דהוא צורך כל יום הכי נמי תפלה בכל יום" ("למה³¹ שאתה שואל צרכיך בה").

ועפ"ז י"ל, שהחילוק בין שני הכתובים ד"ועבדתם גו'" ו"ולעבדו בכל לבבכם" הוא: עיקר ההדגשה בכתוב "ועבדתם גו'" היא על בקשת הצרכים (כמ"ש לאח"ז "וברך את לחמך גו'"), ואילו בכתוב "ולעבדו בכל לבבכם" נאמר רק הענין דעבודה שבלב. וזהו שמשמיענו הרמב"ם³² בזה שהקדים הכתוב ד"ועבדתם גו'", כי מהות מצות התפלה היא בקשת צרכיו, וזה שתפלה היא "עבודה שבלב" הוא רק כדי שבקשה זו תהי' כדבעי, "בבקשה ובתחינה" (כלשון הרמב"ם³³), שזהו רק כשדיבור התפלה הוא מתוך רגש הלב, ולכן צריך האדם לעורר את לבו כדבעי, שאז בקשת צרכיו היא כמתאים להמבקש צרכיו מאת המלך.

[ע"ד שמצינו בתפלה גופא, שסדר התפלה הוא, שבתחילה "מגיד שבחו של הקדוש ברוך הוא ואחר כך שואל צרכיו שהוא צריך להם בבקשה ובתחינה ואחר כך נותן שבח והודי' לה' על הטובה שהשפיע לו"³⁴, זאת אומרת, שכדי שבקשת צרכיו תהי' באופן המתאים, צריך להקדים לפני' סידור שבחו של מקום (וכן לסיים בשבח כו')].

ד. ביאור שני הסדרים הנ"ל בג' תפלות בעבודת השם, יובן בהקדם הביאור הפנימי בכלל הנ"ל ד"במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה", ו"בקדשים לילה הולך אחר היום", שהם שני סדרים בעבודת ה' [שהרי הכלל ד"במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה" קאי גם בעניני מצוה ועבודת השם הקשורים בזמן, שהיום הולך אחר הלילה].

הסברת הענין³⁵:

"מעשה בראשית" מורה על העבודה להמשיך קדושה בעניני העולם, ו"קדשים" היא העבודה בענינים שהקדושה היא בהתגלות בהם. וכך הוא בעבודת כאו"א בפרט, שהאדם כלול מנשמה וגוף: "קדשים" מורה על העבודה המביאה לידי גילוי קדושת הנשמה, שהיא "חלק אלקה ממעל ממש"³⁶; ו"מעשה בראשית" היא עבודת זיכוך הגוף (וכן עניני העולם).

וזהו גם טעם ההבדל, ש"במעשה בראשית היום הולך אחר הלילה", ו"בקדשים לילה הולך אחר היום":

ב"קדשים" (גם) ההתחלה היא ב"יום" ואור, כיון שכל עיסוקו הוא בדברים שהקדושה בהם היא בהתגלות (אור וגילוי); ואח"כ עולה מחיל אל חיל, להוסיף ולעלות באור הקדושה (כהכלל³⁷ מעלין בקודש), שמזה מובן, שלא זו בלבד שה"לילה" הבא לאחרי ה"יום" (בקדשים) הוא ג"כ ענין של אור וקדושה, אלא עוד זאת, ש"לילה" זה הוא למעלה מאור היום ש