125

שיחה ב

א. תנן¹: "תפלת השחר עד חצות. . תפלת המנחה עד הערב. . תפלת הערב אין לה קבע". וכבר עמדו במפרשים² על טעם השינוי, שגבי ק"ש התחיל התנא³ בק"ש של ערבית ("מאימתי קורין את שמע בערבין"), ואילו כאן גבי תפלה נשנו התפלות בסדר דשחרית מנחה וערבית.

וביותר יוקשה להמ"ד בגמ'³, שהטעם שהתחיל בק"ש של ערבית הוא כ"ברייתו של עולם דכתיב⁴ ויהי ערב ויהי בקר יום אחד" [ולא משום דסמיך אקרא "בשכבך ובקומך", ש"א"כ אינו מקפיד קרא אלא אק"ש"⁴], וא"כ גם בסדר התפלות הו"ל למיתני הכי.

וביארו, דשאני תפלה מק"ש, דמצד עצם התקנה דתפלה הרי סדר התפלות הוא — שחרית מנחה ערבית: הן למ"ד⁵ "תפלות אבות תקנום" — הרי אברהם תיקן תפלת שחרית יצחק תפלת מנחה ויעקב תפלת ערבית⁶, והן למ"ד⁶ "תפלות כנגד תמידין תקנום", הרי שחרית ומנחה הן כנגד שני התמידים, וערבית היא כנגד "אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה"⁷, ונמצא שתפלת ערבית היא התפלה האחרונה, כמו שהקרבת אברים ופדרים בלילה היא השלמה לקרבנות שנקרבו ביום.

ולכאורה צ"ע מהא דאיתא בגמ'⁸: "טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים, שחרית מתפלל במנחה שתים. . איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית ב', את"ל טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית ב' משום דחד יומא הוא דכתיב⁴ ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אבל הכא תפלה במקום קרבן היא וכיון דעבר יומו בטל קרבנו, או דילמא כיון דצלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי ואזיל".

הרי מפורש, דסדרן של ג' תפלות הוא — ערבית שחרית מנחה, כפי סדר "ברייתו של עולם" (כמו ק"ש), "חד יומא. . ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד", ולכן סלקא דעתך אמינא שאי אפשר להשלים תפלת מנחה בתפילת ערבית שלאחרי', כיון שכבר עבר יומו⁹ (וגם לפי המסקנא דלא אמרינן "עבר יומו בטל קרבנו", ה"ז רק לפי¹⁰