ספרי כ"ק אדמו"רלקוטי שיחותכרך להויצאשיחה א124

124

דכיון שכאשר הצדיק הוא בעיר — "עיר אלקינו" — "הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה", שכל מציאות הנשמה היא מה שהיא נהנית מזיו השכינה⁴⁰ ויש לה אהבה ויראה מאלקות, וע"י יציאתה מ"עיר אלקינו", "פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה"⁴¹ — הרי שעצם יציאת הנשמה משרשה ומקורה ("באר שבע") היא מסירת נפש ולכן "עושה רושם"⁴².

וכיון שכן, ברור שבזכות היציאה עצמה, ראוי כאו"א מישראל לכך שהקב"ה יחזירו למקומו האמיתי, "ושבתי בשלום אל בית אבי והי' הוי' לי לאלקים וגו'"⁴³, בגאולה האמיתית והשלימה על ידי משיח צדקנו, תיכף ומיד ממש.

(משיחות ש"פ ויצא תשכ"ה, תשמ"ח)

הערות

40. רמב"ם הל' תשובה פ"ח ה"ב. מברכות יז, א.
41. ראה תניא פל"ז (מח, סע"א).
42. ויש לומר שזהו שרש"י מסתייע "וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות", דשם אין המדובר ביציאה מא"י לחו"ל (כבפרשתנו בנוגע ליעקב) — שהיא ע"ד יציאת הנשמה משרשה ומקורה וירידתה למטה בגוף — אלא להיפך, יציאה מחו"ל לא"י. וגם שם מדגיש הכתוב "ותצא מן המקום", כי עיקר החידוש הוא עצם היציאה ממקומו של האדם, וגבי רות הי' זה בעקירתה ויציאתה ממקומה ע"מ להתגייר.
43. פרשתנו כח, כא. וראה בארוכה ד"ה ושבתי בשלום הנ"ל.

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.