122

הדרה" של העיר היינו השפעתו ופעולתו על יושבי העיר (ולכן מתחיל רש"י ב"הוד" כנ"ל);

אבל לפי המדרש, זה שהצדיק פועל בעיר "זיו והדר" ("הוא זיוה הוא הדרה") לא קאי על הפעולה והשינוי בהנהגת אנשי העיר, אלא על זכות הצדיק — כפי שמסיים שם "לא דומה זכותו של צדיק כו'" — והיינו מה שהצדיק מגין על העיר²⁴, וכן שבזכותו של הצדיק ישנן השפעות טובות וברכה וכיו"ב²⁵.

ה. ועפ"ז מתורץ החילוק בין דברי המדרש ודברי רש"י: לפי פרש"י המדובר הוא ע"ד השפעת ופעולת הצדיק על הנהגת אנשי העיר ומעשיהם, ולכן אין צורך לתרץ זה שנשארו יצחק ורבקה — שהרי מפורש בפרש"י בהמשך הכתובים כאן בנוגע ליצחק "שכהו עיניו וכלוא בבית והרי הוא כמת"²⁶, וכיון שיצחק הי' "כלוא בבית", לא בא במגע עם אנשי העיר לפעול שינוי בהנהגתם, להקרין עליהם מאורו וזיוו וכיו"ב (אף שמובן שזכותו מגינה על העיר).

[ובנוגע לרבקה, הרי נוסף לכללות הענין ד"כל כבודה בת מלך פנימה"²⁷, י"ל שהיתה צריכה להמצא במחיצתו של יצחק, במשך כל הזמן, כיון ש"כהו עיניו", כדי לשמשו ולסייעו כו' (דבפשטות עשתה זאת רבקה²⁸)].

משא"כ כשמדובר בהגנה על העיר או השפעות הטוב והברכה, הרי כשנמצא יצחק בתוך העיר, אפילו במצב ד"כלוא בבית", ה"ה משפיע בעיר, ואדרבא, להיותו נמצא במצב של "כהו עיניו וכלוא בבית והרי הוא כמת ויצר הרע פסק ממנו" — "ייחד הקב"ה שמו על יצחק"²⁹ ("אע"פ שלא מצינו במקרא שייחד שמו על צדיקים בחייהם לכתוב אלקי פלוני"²⁹) — הרי פשיטא שגדלה זכותו של יצחק ביותר להביא הגנה וכל השפעת טוב להעיר שדר בה.

ו. ע"פ כל הנ"ל יש לבאר החילוק בין פרש"י בפרשתנו ופרש"י ברות:

בפירושו ברות "מגיד שיציאת צדיק מן המקום ניכרת ועושה רושם, פנה זיוה פנה הדרה פנה שבחה של עיר", הכוונה בעיקר על ההגנה וההשפעה שבעיר (ע"ד פירוש המדרש כאן), ולכן לא הקדים רש"י שם "פנה הודה", ולאידך גיסא מוסיף "(פנה) שבחה של עיר", שבזה מדגיש שאין המדובר (כ"כ) בפעולה והשפעה על הנהגת אנשי העיר, אלא ב"שבחה" של העיר, שע"י יציאת צדיק פנה שבחה של העיר.

משא"כ בפרשתנו כוונת רש"י (כנ"ל) להשפעת הצדיק על הנהגת ומעשי אנשי העיר, וזהו שמסיים כאן "וכן ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות", וכוונתו כאן הוא לזה, שיציאה של נעמי ביחד עם