116

נהג כיצחק אביו), כך גם בנישואי מחלת הוסיף רשעות מעין רשעתו הקודמת, שלקח אשה כשירה רק כדי¹⁷ שיאמר יצחק שחוזר בתשובה, בה בשעה שזה לא הי' אלא צביעות¹⁸, שהרי "לא גירש את הראשונות"¹⁹. כלומר: נישואי אשה כשרה בה בשעה ששאר נשיו אינן כשרות מורה שנישואין אלו הן צביעות ורשעות.

[ולפי"ז, התיבות "על נשיו" שבכתוב, לא באו ללמד את הצד השווה של נשי עשו (ע"ד הנ"ל במדרש — "כאב על כאב"), אלא לתאר את רשעתו של עשו, דאע"פ שלקח עתה אשה כשרה, מ"מ הי' זה "על נשיו" — "שלא גירש את הראשונות"].

ה. מ"יינה של תורה" שבפירוש רש"י:

סיפורי התורה בכלל, אינם סיפור בעלמא ח"ו, אלא בגלל ההוראות בעבודת השם²⁰ הטמונים בהם (תורה מלשון הוראה). וכ"ש וק"ו סיפורי תולדות עשו ש"לא היו ספונים וחשובים לפרש"²¹ אותם בתורה, שכל הפרטים בהם שבאו בתורה, יש בהם הוראה בעבודת בני ישראל.

ומזה מובן גם בעניננו, שהסיפור שבסוף פרשתנו אודות נישואי עשו עם מחלת בת ישמעאל, נוגע לעבודת בני ישראל. ובזה גופא יש לימוד מיוחד ע"פ פירוש רש"י ש"רשעתו" של עשו היא "צביעותו". כלומר: החסרון שבצביעות אינו רק משום שהיא מטעה ומרמה, אלא שה"צביעות" עצמה היא (עיקר) "רשעתו" של עשו.

ויובן זה בהקדים החילוק הכללי בין תולדות עשו שבפ' תולדות לאלו שבפ' וישלח — שבפרשתנו מסופר (בעיקר) אודות עניני עשו השייכים ליצחק ("ואלה תולדות יצחק"), משא"כ בפ' וישלח באו קורות עשו בשייכות ליעקב.

והבדל עיקרי ביניהם: בנוגע ליצחק השתדל עשו לרמות אותו שיחשוב שצדיק הוא, וכפרש"י עה"פ²² "כי ציד בפיו", ואילו כלפי יעקב אחיו הלך במלחמה גלוי'.

וב' ענינים אלה של עשו הם הוראה בעבודת כאו"א מישראל, שיש שני סוגי רע — רע גלוי, ורע נעלם המכוסה וטמון בטוב. וכשם שצריך לעמוד בכל התוקף נגד רע הגלוי (שאי אפשר לטעות בו) — כך, ויתר על כן, צריך להזהר מפני תערובת טוב ורע, רע נעלם, ואדרבה — המלחמה נגד רע זה היא קשה יותר.

וע"ד שמצינו אצל יעקב עצמו, ששהה בבית לבן עשרים שנה, ואילו היותו עם עשו לא נמשכה אלא יום א' בלבד (כמו שנאמר²³ "וישב ביום ההוא עשו לדרכו