104

לא ירדו לתחתונים ותחתונים לא יעלו לעליונים, ובעת מ"ת נתבטלה הגזירה וניתנה האפשרות לחבר "עליונים" ו"תחתונים", אלקות עם גשמיות העולם.

וכשם שישנו ענין ביטול ה"גזירה" בכללות העולם, כך ישנו גם באדם גופא, ולא רק בין נפשו וגופו (רוחניות וגשמיות שבו), אלא גם בנפש האדם גופא:

עבודת המוחין, הבנה והשגה, שבה מאירה האמת כפי שהיא מצד חכמתו ית', היא בחי' "עליונים" שבאדם; ועבודת המדות, רגש האדם, הקשורה עם מציאותו, היא בחי' "תחתונים" (בנפשו גופא).

וזהו ענין "ביטול הגזירה" בנפש האדם: קודם מ"ת לא הי' אפשר להיות החיבור האמיתי בין "מוחין" ו"מדות", שה"ביטול" שמצד עבודת המוחין יומשך ויורגש גם במדות האדם; ורק לאחרי ביטול הגזירה דמ"ת ניתן הכח, שאותו הביטול שבמוחין, שמצד ביטול זה אפשר להיות התחברות והתכללות עבודות הפכיות (כנ"ל), יומשך גם במדות, באופן שגם בעבודה בפועל יוכל לעבוד את ה' בכל סוגי העבודות (וכדאיתא בספרי עה"פ²⁸ ואהבת את ה"א, שנדרש מאדם הן אהבה והן יראה, אע"פ "שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת הקב"ה בלבד", זאת אומרת, שניתן לאדם הכח לחבר ב' הפכים דאהבה ויראה יחד, "אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה").

ה. ועפ"ז יש לבאר בעומק יותר החילוק בין שני הביאורים שבחיד"א — אם ט' השעות הן השעות של העסק בצרכי הגוף או שהן השעות דעבודת התפלה — שהם שני אופנים בעבודת האבות, אם כללות עבודתם (הן בנפש והן בגוף), או רק עבודה רוחנית שלהם (עבודת הנפש עצמה):

הביאור הא' שהט' שעות הן השעות דצרכי הגוף, קאי בכללות עבודת האבות, דזה שעבודת האבות (יחד) היתה רק ט"ו שעות ביום, הוא לפי שלהיותם קודם מ"ת, לכן היתה עיקר עבודתם רק ברוחניות ולא בגשמיות (כמבואר בכ"מ²⁹). דאע"פ שזה פשוט (כנ"ל) שגם צרכי הגוף שלהם נעשו בתכלית השלימות (עד לביטול ד"מרכבה"), מ"מ, אין זה בערך כלל לדרגת עבודתם מצד הרוחניות שלהם, שדביקותם העצומה בה' מצד רוחניותם, לא היתה יכולה להיות נמשכת בגלוי ובפועל בגשמיות שלהם. וזהו ש"למדו התורה בכל יום. . (רק) ט"ו שעות", שלביאור זה היינו תורה ותפלה (כנ"ל ס"א), שהיא העבודה הרוחנית דהאבות, "דחילו ורחימו דבמוחא ולבא"³⁰ (וכידוע³¹ שהם בחי' י"ה (ט"ו) שבשם);

משא"כ הביאור השני שט' השעות הנשארות הן השעות דעבודת התפלה, קאי בעבודה רוחנית עצמה דהאבות, שהחילוק בין עליון ותחתון הוא "מוח" ו"לב", תורה ותפילה, וההתחברות דכל האבות יחד היא רק בדרגא דמוחין ולא במדות שבלב, וכנ"ל באורך.

ו. והנה פ' תולדות (שבה מסופר ע"ד התחלת חיי יעקב, שהוא הזמן שבו