90

אבל לכאורה אין לחילוק זה שייכות לדרך הפשט, שהרי בשני המקומות נאמרה אותה הלשון "זקן בא בימים" ("זקנים באים בימים"), ולמה לא נרמז בלשון הכתוב חילוק זה בין שני שלבי זקנה (כמו "זקן מאד" וכיו"ב)?

ברמב"ן¹⁴ מפרש, שיש חילוק בין "באים בימים" דפ' וירא ו"בא בימים" דפרשתנו, כי "באים בימים" הוא לשון הווה, "כמו הבאים¹⁵ בשערים האלה", ולכן פירושו ש"מתחילים בימי הזקנה" (כשעדיין "יש בה לחלוחית"), שנכנסים ובאים עתה לימי זקנה; משא"כ "בא בימים" הוא לשון עבר, "כמו בא¹⁶ אחיך במרמה", ופירושו "שכבר בא בימים".

אבל קשה לומר שגם רש"י ס"ל חילוק זה בפירוש כתובים אלה, דא"כ הו"ל לכתוב כן בפירוש, וע"ד שמצינו להלן בפרש"י (בפ' ויצא¹⁷), שמפרש החילוק בין ב' הפעמים שנאמר שרחל "באה", "הראשון [ש"הטעם באל"ף"] לשון עושה והשני¹⁸ [ש"הטעם למעלה בבי"ת"] לשון עשתה"¹⁹.

ג. ויובן זה בהקדים פירוש כפל הלשון "זקנים באים בימים" (וכן כאן "זקן בא בימים") — דלכאורה יש להבין, מהי ההוספה בלשון "בא(ים) בימים" על "זקן"?

וגם בזו — לא מצינו שרש"י בפירושו על התורה יפרש לשון זו. ועכצ"ל, דס"ל שהפירוש של "בא בימים" הוא פשוט כדי כך עד שאין צורך לפרשו.

והנה לפי כמה פשטנים, הלשון "בא בימים" מורה על זקנה מופלגת, וכפירוש הראב"ע²⁰ "באים בימים" — "הגיעו לימים רבים". אבל צ"ע, איך נרמז בלשון "בא בימים" שהכוונה ל"ימים רבים" עוד יותר מסתם "זקנה".

[ברמב"ן²¹ כ': "האדם בימי בחרותיו יקרא עומד בימים, ויקראו ימיו כי הם שלו. . אבל כאשר יזקין ויחי' ימים רבים מרוב בני האדם בדורו יקרא בא בימים מפני שהוא כבא בארץ אחרת כו'". אבל לכאורה אין זו פשטות משמעות הביטוי "בא בימים"²², ועד כדי לומר שלא הוזקק רש"י לפרשו בהדיא וסומך על הלומד מקרא (הכולל גם "בן חמש"²³) שיבין זה מעצמו!].

ועוד זאת: הגיל של בן מאה שנה לאיש (שני אברהם) ובן צ' לאשה (שני שרה) לא נחשב, לכאורה, לזקנה מופלגת בתקופה ההיא. ויתר על כן: הלשון "זקן בא בימים" מצינו גם אצל דוד (בהפטרת פרשתנו²⁴)