87

אחוזת קבר", להדגיש, דסו"ס נתקיימה בקשת אברהם שיותן לו "אחוזת קבר", וזהו "ויקם" ("תקומה") השני, כי בזה שהשדה נעשה "אחוזת קבר" של אברהם, נתחזקה בעלותו על השדה, ובמילא מובן שהוספה זו בשייכותו של השדה לאברהם הוסיפה ג"כ במעלת השדה ("תקומה היתה לו"); אלא שתקומה זו היתה צ"ל רק לאחרי ש"ויקם שדה עפרון — תקומה היתה לו שיצא מיד הדיוט ליד מלך", וכבר נפקע שם עפרון לגמרי מן השדה [ומ"ש גם ב"ויקם" השני "מאת בני חת", ה"ז רק משום שבתחילה הי' השדה בבעלות כללית שלהם⁴⁴].

ז. והנה ידוע דחברון⁴⁵ ובפרט מקום מערת המכפלה הוא המקום הראשון בא"י שנקנה לעם ישראל בפועל לצמיתות, וכדאיתא במדרש⁴⁶ שהוא "אחד משלשה מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם ואלו הן מערת המכפלה⁴⁷ ובית המקדש וקבורתו של יוסף".

וי"ל שמזה מובן, שיש הוראה בעבודה הרוחנית של כאו"א מישראל ד"מאַך דאָ ארץ ישראל"⁴⁸ ("עשה כאן א"י"), שבכל מקום המצאו צריך יהודי לעשות ארץ ישראל — שעשיית ארץ ישראל היא באופן ש"תקומה היתה לו, שיצא מיד הדיוט ליד מלך".

וביאור הענין:

כשם שתקומת השדה היתה עוד קודם קבורת שרה, אלא ע"י זה שנכנס לרשותו של אברהם, הנה עד"ז בעבודה רוחנית, שכאשר יהודי בא לאיזה מקום או שיש לו שייכות לענין שבעולם שפשוט ש"מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ"⁴⁹, לקיים שליחותו לעשות ממנו א"י, עליו להכיר ולדעת, שע"י עצם המצאו במקום ההוא הרי "תקומה היתה לו", שעוד בטרם גישתו לקיים בו מצוה כו', כבר נעשה במקום ענין של עלי' ותקומה⁵⁰, יציאה מיד הדיוט, ע"י עצם הענין שהוא ברשות ישראל.

ומזה מובן עוד ענין, שאי אפשר שיהי' שום מונע מעבודתו ומעכב לעשות "כאן ארץ ישראל", כי מאחר ש"תקומה היתה לו", כי כבר יצא מיד הדיוט ליד מלך, ועד למלכו של עולם, ע"י שנכנס לרשות ישראל, שכל ישראל בני מלכים הם⁵¹, ויתירה מזו, מלכים הם⁵², והיינו שגם כאשר הדבר שבעולם הוא לא סתם דבר גשמי אלא ענין ודבר חשוב בעולם (כמו עפרון שלא הי' הדיוט, שהרי עלה לגדולה, מנוהו שוטר עליהם), מ"מ לגבי