79

ד. עפ"ז מתורץ בפשטות הכרחו של רש"י על פירוש זה, שהיו כאן עוד חילופי דברים בין אברהם והקב"ה ("אתמול אמרת כו' א"ל הקב"ה לא אחלל בריתי כו'") — שההכרח הוא מדברי הקב"ה לאברהם "כי עתה ידעתי" (שעל זה כתב את פירושו).

והביאור בזה:

לכאורה צריך ביאור, לשם מה הוצרך הקב"ה לומר לאברהם שעמד בנסיון (גם בלי שחיטת יצחק) ו"עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה"? הרי כשם שאברהם אבינו לא הרהר אחרי מדותיו של הקב"ה כאשר נצטווה "קח נא את בנך" אלא מיהר לקיים הציווי מבלי לחפש הסברה ותירוץ על ציווי זה, הרי ודאי כאשר ציווהו הקב"ה שוב "אל תשלח ידך", לא הי' צורך לבאר לאברהם הטעם על כך (שגם בלי שחיטת יצחק כבר עמד בנסיון ו"ידעתי כי ירא אלקים אתה גו'"), כי אברהם לא הרהר אחרי מדותיו של הקב"ה [ובפרט שבודאי הי' יכול להבין מעצמו²⁰ שכ"ז הי' רק נסיון²¹ ואין צורך שהקב"ה יאמר לו בפירוש "כי עתה ידעתי גו'"].

ועכצ"ל שדברי הקב"ה "כי עתה ידעתי גו'" לא באו (רק) לבאר לאברהם מטרת נסיון העקידה, אלא שזה הי' גם מענה על דברי אברהם, שאל יטעה לומר שאינו ירא אלקים ולא נתקיימה מטרת הנסיון, אלא אדרבא "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה".

והיינו, כנ"ל, דכאשר אברהם שמע את הציווי "אל תשלח גו' ואל תעש לו מאומה", אע"פ שהקב"ה ציווהו "קח נא את בנך גו' והעלהו שם לעולה" — הסיק מזה, שאולי הטעם שהקב"ה אינו מניחו לקיים הציווי ד"קח נא גו'" הוא מפני שאינו ראוי לזה — וע"ז ענה לו הקב"ה "(אל תשלח גו') כי עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה גו'", דזה שציווהו "אל תשלח גו'" אינו בגלל חסרון ח"ו באברהם, דאדרבה, "עתה ידעתי כי ירא אלקים אתה", אלא זהו לפי ש"לא אמרתי לך שחטהו אלא העלהו".

ה. והנה בדרך זו יתיישב ג"כ מה שהעתיק רש"י שם בעל המאמר²², ובזה גופא נקט דוקא הגירסא ר' אבא (ולא ר' אחא — כבבראשית רבה לפנינו²³).

דע"פ הנ"ל יש לומר, שכוונת רש"י בהעתיקו שמו של ר' אבא היא לרמז, שזה שר' אבא נקט שדברי אברהם "אתמול אמרת לי כו'" לא נאמרו כמתמי' על דברי ה' (אלא רק לפרש את שיחתו, שרוצה לקיים ציווי השם בשלימות) — כי לשיטתו אזיל:

במסכת חגיגה²⁴ שנינו "כל שלא חס על כבוד קונו כו'", ובגמרא שם²⁵ — "מאי היא, ר' אבא²⁶ אמר זה המסתכל