51

שייכים למצות מילה, וכמודגש גם בהכתוב בהפרשה:

בתחילת הפרשה נאמר "ואתנה בריתי ביני וביניך" (שהוא כפרש"י "ברית של אהבה וברית הארץ להורישה לך ע"י מצוה זו" כנ"ל) לאחרי שנאמר הציווי (על המילה) "התהלך לפני והי' תמים".

ולהלן בפרשה מקדים "ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגוריך את כל ארץ כנען לאחוזת עולם" ואח"כ ממשיך "ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור גו' זאת בריתי אשר תשמרו גו' המול לכם כל זכר".

ויש לומר שבזה נרמזים שני הענינים שבנתינת הארץ, באופן של מתנה ובאופן של ירושה:

גם הנתינה הראשונה שנאמרה בפרשת מילה "להורישה לך ע"י מצוה זו", אינה באופן של תנאי וחוב, אלא "ואתנה בריתי ביני וביניך", והוא בדוגמת מתנה שבאה בעיקר מצד הנותן, אלא שבאה לו מצד עלייתו של מקבל המתנה למצב נעלה יותר, עביד לי' נייחא לנפשי', שהוא התוכן דמצות מילה.

למעלה מזה הוא מה שנאמר "ונתתי לך ולזרעך אחריך גו' לאחוזת עולם, והייתי להם לאלקים", שבדיבור זה דנתינת הארץ "לאחוזת עולם" נאמר שהקב"ה הוא אלקים דבנ"י, והוא ברית הארץ באופן של ירושה, מבלי תנאים או שייכות למצבם של ישראל, אלא מצד עצם מציאותם שהם כולא חד עם קוב"ה, אלא שמוסיף בדיבור בפ"ע, "ויאמר אלקים אל אברהם ואתה את בריתי תשמור".

והם שני הפרטים שבא"י, בהתאם לשני הגדרים שבמילה, שמצד בריתו של אברהם אבינו שבמצות מילה, היינו כפי ששייכת עדיין להנברא ומעמדו ומצבו, הרי השייכות לא"י היא באופן של מתנה, שסו"ס מעמד ומצב המקבל תופס מקום כאן, ובמילא בשינוי מעמד ומצב דישראל (שאינו במצב דעביד נייחא לנפשי'), אפשר בזה הפסק, היינו שאינו ניכר בגלוי שייכותו לבריתו של אברהם אבינו, ובמילא לא"י.

ולכן ענין זה נרמז בהר"ת דהאותיות של מילה "מתנה יש לה הפסק", דאותיות מורה על גילוי של הדבר, אות מלשון "אתא⁵⁴ בקר"⁵⁵.

אבל מצד בריתו של הקב"ה שבמצות מילה, לא שייך בזה שום ביטול או הפסק ח"ו, מאחר שכל כולו הוא מצד הבורא, ואין תפיסת מקום למעמד ומצב האדם, ולכן זהו קיים תמיד, באיזה מצב שיהודי נמצא, דמאחר שנימול פ"א ה"ה בברית עולם עם הקב"ה, וכ"ה בנוגע לא"י, שאין בזה הפסק כלל.

וזהו שמתרץ אאמו"ר בתירוץ הא' "הנה זהו רק למשך זמן ואח"כ ישובו", שאין בזה משום הפסק כ"א אדרבה, זה מבטא ומורה על דבר זה גופא, שגם במצב שחסר בגילוי התקשרות דבנ"י, ולכן גלו ישראל למשך זמן, לא חסר עי"ז בבריתם והתקשרותם, ויודעים גם אז שאח"כ ישובו.

וכשם שהי' במצרים שבזכות ברית מילה ודם פסח גאלתי אתכם ממצרים⁵⁶, כן הוא גם לעתיד ש"בזכותם אתם עתידין ליגאל בסוף"⁵⁷, "הקב"ה גואלם