23

הערות

1. 69. ראה זהר שם פי' הב' "ק"ו אילו הי' בדרא דכלהו צדיקים", וכהדרש לשבח בסנהדרין, ב"ר ורש"י (הנ"ל ס"א). וע"פ הידוע דאלו ואלו דא"ח, ובפרט ע"פ פי' המפרשים (הנ"ל הערה 10) דבנדו"ד לא פליגי — יש לפרש ע"פ הנ"ל ס"ה: זה שנת"ל שאופן עבודת ותקופת נח "אינו נחשב לכלום" להיותה בגדר חינוך שאינו תכלית בפ"ע אלא הוא הכנה להעיקר כו', זהו בחיצוניות ובגלוי, אבל בפנימיות ושרש הענין הוא להיפך. וכמבואר במ"א הטעם לזה שאין חינוך מצוה מן התורה, כי הוא "למעלה"[ednref_4_*] מענין המצות ושייך להתקשרות עצמית שבין ישראל להקב"ה [וראה שו"ע אדה"ז (או"ח מהדו"ת ס"ד סוס"ב) ד"תחילת כניסת נפש זו הקדושה היא בחינוך לתורה ולמצות"]. וזהו גופא הטעם לזה שחינוך הוא יסוד לכל משך חיי האדם ד"גם כי יזקין לא יסור ממנה", כי קיום המצות באופן דחינוך מצד תמימות ופשטות דקטן, תוכנו ופנימיותו הוא התקשרות עצמית דנפש הקדושה עם הקב"ה, וענין זה בקיום המצות אינו בטל ממנו לעולם (ראה ספר השיחות תשמ"ח ח"ב ע' 615 ואילך). ועפ"ז ה"ז בהתאם להמבואר (המשך תער"ב ח"א פר"א) ד"ויזכור אלקים את נח" (פרשתנו ח, א) הוא "מצד עצם מעלת נש"י", וכמבואר בלקו"ש חכ"ב שם. [edn_4_*] ראה לקלוי"צ שם, שכתר שם טוב "הוא מה שפירנס י"ב חדש את כל הבעלי חיים שהם בחי' בי"ע. . ובי"ע הם למטה מהג' קוין דאצילות". וראה שם התיווך לפי' הב' "ק"ו אילו הי' בדרא דכולא צדיקים", דכש"ט — "אם שבעצם הוא למטה מהג' כתרים אך עולה על גביהן". ע"ש.