12

יזקין לא יסור ממנה". כי אמיתית ענין החינוך⁶³ הוא לא רק שהקטן ילמוד, אלא הרגילות והכניסה לקדושה⁶⁴, שענינה התקשרות נפשו עם הקדושה והקב"ה, שלכן "גם כי יזקין" ועולה בעבודת ה' וקיום המצות, "לא יסור ממנה", והרי זה נותן הקיום והחוזק בקיום התומ"צ שלו בכל המצבים.

והיינו, שהעבודה דישוב ובנין הכלולה בעבודה דרצוא בתורה תפלה ומצות (בחי' קין), וכן להיפך, העבודה דרצוא ("ויתהלך גו' את האלקים ואיננו"), הכלולה בעבודה דישוב העולם (בחי' שת) — אין זה רק פרט וטפל לעיקר העבודה, אלא זהו יסוד עבודתו, והוא הוא הפועל הקיום בעבודתו בדוגמת ענין החינוך.

כי אף שהן שתי תנועות הפכיות, תנועה של התייחסות לעניני וגדרי העולם (לימוד כדי לידע המעשה אשר יעשון, בקשת צרכיו, בירור העולם), ותנועה של עלי' ודביקות ורצוא, שאי אפשר להיות שניהם יחד אצל האדם — הרי מכיון ששניהם תלויים זב"ז, מובן שבפועל אפשר שיהיו ביחד, אלא שאין זה מצד הנברא, אלא מצד כח הבורא שבעבודה זו, בדוגמת החינוך שתוכנו הפנימי הוא ביטול והתקשרות עצמית להקב"ה.

ז. והביאור בזה:

בכדי שיכוון להלכה לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, הוא כאשר מגיע לדרגא נעלית יותר בלימוד והבנת התורה⁶⁵, וכן בעבודה, בכדי לכוון להלכה מוכרח שיהי' אצלו בזה הביטול לאלקות, כמרז"ל⁶⁶ "והוי' עמו⁶⁷ שהלכה כמותו", שדוקא הוי' שלמעלה משם אלקים פועל ש"הלכה כמותו"⁶⁸. וכמבואר במ"א⁶⁹ שכדי לכוון להלכה למעשה בפועל צ"ל הלימוד מתוך שלימות היראה⁷⁰.

וכן הוא בענין התפלה, דההכרח שגם כשעוסק בבקשת צרכיו יהי' בתנועה של ביטול, הוא לא משום שהביטול וכו' הוא כמו דבר אחד המסייע ומחזק דבר שני, אלא מפני שבעומק ובפנימיות הענין ה"ז דבר אחד, וכפירוש הה"מ⁷¹ ב"אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש"⁷², "אף שמבקש בקשת צרכי עצמו יהי' כוונתו שלא יחסר הדבר לעילא ח"ו כי הנשמה היא חלק אלוה ממעל והיא אבר מאברי השכינה וזהו עיקר הבקשה שימולא ויושפע לעילא". וכמבואר במ"א⁷³, דזה דבבקשת צרכיו צריך שיורגש שהמכוון בזה הוא שיתמלא רצון השם ויתמלא חסרון דשכינה, אין הם ב' דברים, אלא כי מילוי בקשת צרכיו הוא מצד מילוי החסר למעלה כביכול, להיותו חלק אלקה ממעל ממש.