9

השם בבכי ובתחנונים כו'"²⁹, אלא צריך לפעול "בנין" בעולם שמחוץ הימנו, שזה דורש תנועה הפכית מהכנעת ושפלות רוח דבע"ת.

וכשם שלמדים ממנו עצם ענין התשובה (כדאי' במדרש²⁴ שאדה"ר למד מקין "כחה של תשובה"), עד"ז הוא התוכן וההמשך דכתוב זה שממנו לומדים דרך תשובה.

ולפי זה מבואר גם הניגוד בחנוך השני (מצאצאי שת)³⁰ "ויתהלך חנוך את האלקים גו' ויהי כל ימי חנוך גו' ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו כי לקח אותו אלקים", דבזה מלמדנו הכתוב, דכאשר הנהגת האדם היא רק באופן של עבודה לעצמו, אין זו עבודה הרצוי'³¹, שאין מזה פעולה בעולם, ועד שימיו עצמו היו קצרים משאר בנ"א שבזמן ההוא, שנלקח קודם זמנו³².

ג. אמנם הוראה זו היא מפירוש הכתובים לפי פשטות ענינם, שמדובר כאן בתשובה על חטא חמור ביותר של קין. אבל ע"פ פנימיות הענינים³³ הרי (שרש) בחי' קין הוא נעלה ביותר מעת שנולד, שנקרא קין ע"ש "קניתי איש את ה'"³⁴, וכל הסיפור בנוגע לקין מעת הולדו כפי שהוא בכתוב, ש"התורה (ש)מדברת בעצם בעליונים"³⁵, הוא במדריגה נעלית ביותר.

ולכן י"ל, שההוראה מפסוקים אלה בנוגע לחנוך בנו של קין, וכן בנוגע לחנוך מיוצאי חלציו של שת, הוא לא רק בנוגע לעבודת הבע"ת, אלא גם בנוגע לעבודת כאו"א מבנ"י בכל מקום ובכל זמן (ונוגע גם לזה ששם שניהם הי' חנוך), ובפרט ע"פ מ"ש הצפנת פענח³⁶ עה"פ זה ספר תולדות אדם, ד"כל המציאות שאירע אז הוא לעולם, כך באדם הפרטי וכמו באדם הכללי. . דכל דבר הנכתב הוא לא לשעה רק כל רגע ורגע הוא מציאות חדש".

ד. ביאור הענין:

בכללות הבריאה מצינו שתי תקופות — התקופה שלפני המבול, שלא הי' לה קיום, שנמחה כל היקום³⁷, ואחרי המבול, שאז נפעל קיום בעולם באופן ד"לא ישבותו"³⁸. ועד"ז לאחרי המבול גופא — יש ב' תקופות: הדורות שלפני מ"ת ולאחר מ"ת. דלפני מ"ת הי' העולם במצב של "ארץ יראה"³⁹, ולאחר מ"ת נעשה במצב של "ושקטה"³⁹.

ודוגמת ב' תקופות (ומצבים) אלו מצינו בעבודת בני ישראל גם לאחר מתן תורה [ועוד זאת — שכל זה חלק מ"זה ספר תולדות אדם"³⁹, המסופר בתורה, היינו שהיא הוראה נצחית לכאו"א מישראל עד סוף כל הדורות] — דבעבודת השם יש בכללות שתי דרכים⁴⁰ — עבודה בדוגמת בן עזאי שלא עסק בקיום